אוקראינה
| אוקראינה | |||||
|
|||||
| מוטו לאומי: חופש, הסכמה וטוב לב | |||||
| המנון לאומי: תהילת אוקראינה לא אָבַדה, ולא חרותה | |||||
 |
|||||
| יבשת | אירופה | ||||
| שפה רשמית | אוקראינית | ||||
| עיר בירה | קייב 50°27′N 30°30′E |
||||
| העיר הגדולה ביותר | קייב | ||||
| משטר | דמוקרטיה נשיאותית | ||||
| ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה |
נשיא ויקטור יושצ'נקו יוליה טימושנקו |
||||
| הקמה - תאריך |
פירוק ברית המועצות 24 באוגוסט 1991 |
||||
| שטח אחוז מים |
603,700 קמ"ר זניח 43 בעולם |
||||
| אוכלוסייה (2005) צפיפות: |
47,425,336 נפש 79 נפש לקמ"ר 25 בעולם |
||||
| תמ"ג (2005) תמ"ג לנפש: |
339,676 מיליון $ 7,162 $ 27 בעולם |
||||
| מטבע | הריבניה (UAH) | ||||
| אזור זמן | UTC +2 | ||||
| סיומת אינטרנט | ua | ||||
| קידומת בינלאומית | 380+ | ||||
אוקראינה (באוקראינית: Україна) היא מדינה בחלק המזרחי של אירופה, ומבין המדינות שכל שטחן באירופה, היא הגדולה ביותר. היא גובלת בים השחור בדרום, ברוסיה במזרח ובצפון מזרח, בבלארוס בצפון, בפולין בצפון מערב, בסלובקיה ובהונגריה במערב, ברומניה ובמולדובה בדרום מערב.
אוקראינה הייתה חלק מהאימפריה הרוסית, מהאיחוד הפולני-ליטאי וחלק מברית המועצות. קיבלה את עצמאותה אחרי התפרקות ברית המועצות בשנת 1991.
תוכן עניינים |
מקור השם
יש דעות שונות לגבי מקור השם "אוקראינה":
- אזור גבול או חזית (ברוסית "okraina" מקבילה ל-mark בגרמנית עבור Denmark או Ostmark).
- מדינה (באוקראינית משמעות המילה "krajina" היא מדינה).
- אזור אדמה ה"נחתך" עבור האוקראינים (פירושה של הפועל "krajaty" באוקראינית היא "לחתוך").
היסטוריה
 |
ערך מורחב – היסטוריה של אוקראינה |
המתיישבים הראשונים באזור היו אנשים מהתקופה הכלקוליתית במילניום השלישי לפני הספירה. בתקופת הברזל התיישבו באזור שבטים סימריאנים, סקיתים וסמארטיאנים כמו גם שבטים נוודים אחרים. קולוניות יווניות עתיקות נוסדות בצפון מזרח לחופי הים השחור הונצחו על ידי ערים רומאיות וביזנטיות עד המאה ה-6 לספירה. במאה ה-3 לספירה הגיעו שבטים גותים שנקראו "אוייאום" הם נשארו באזור עד אמצע המאה ה-5 לספירה, הם הותקפו על ידי שבטים הונים, לאחר שניצחו אותם בקרב נדאו הם הורשו להתיישב באזור פאנוניה (הונגריה של היום). בעקבות הוואקום שנוצר במאה השישית לספירה התבססו באזור שבטים סלאבים כשהם פושטים על מרבית אוקראינה, פולין ואזור הבלקן. באותו הזמן ממלכת הכוזרים התרחבה לאזור מזרח אוקראינה כשהיא כובשת את העיר קייב.
קייב-רוס
בין השנים 882 ועד 1204 שימשה קייב, כבירת ממלכת רוס של קייב שהייתה אבן היסוד למדינות הסלאביות המזרחיות, במאה ה-9 פלשו או הוזמנו (תלוי במקורות) הוארנגים בהנהגתו של אולג (ויקינג שבדי) אשר נמנה עם שבט הרוס (RUS/RHOS) וביססו את הממלכה להיות אחת הגדולות והחזקות באירופה עד סוף המאה ה-11. שושלת רוריק (שהמלך אולג נמנה בה) המשיכה לשלוט על שאריות האימפריה עד להתפרקותה באוקראינה וברוסיה כשאיוון האיום היה אחרון מצאצאיה. בסוף המאה ה-10 אזרחי הממלכה התנצרו לנצרות ביזאנטית שנהפכה מאוחר יותר לנצרות האורתודוקסית. לאחר מכן בין המאה ה-13 והמאה ה-14 מזרחה נכבש על ידי המונגולו-טטארים.
האיחוד הפולני ליטאי
בשטחה של אוקראינה המשיכו שתי נסיכויות את שלטון קייב-רוס, האליץ וולודימיר-וולינסקי, שחוברו יחד למדינה בשם האליץ-וואלינה. באמצע המאה ה-14 הייתה המדינה נתונה תחת השלטון של קאזימיר ה-4 של פולין, בעוד אזור המרכז של קייב נפל תחת השליטה של גידימינדיס מהנסיכות של ליטא. בשנת 1386 ליטא התמזגה עם פולין, רוב שטחה של אוקראינה נשלט על ידי שליטים ליטאים בעלי תרבות רותינית (השם הלטיני לעם "רוס"). ב-1569 התקיים איחוד לובין, שאיחד שטח עצום במזרח אירופה לממלכה בשם האיחוד הפולני ליטאי ומרבית שטחה של אוקראינה נשלט מעתה על ידי שליטים פולנים תחת הכתר הפולני.
תחת לחץ תרבותי מרבית האצולה הרותינית של אוקראינה המירה את דתה לקתולית (מעבר זה היה הכרחי לפולין על מנת לחזק את השליטה על אוקראינה). מהמפורסמים שבהם היה המלך מיכאל של פולין ששלט מ-1669 ועד 1673 והגיע ממשפחת וישניווצקי הרותינית.
יחד עם זאת מרבית האוכלוסייה הכפרית שמרה על אורח החיים ששרר לפני האיחוד. הנצרות האותודוקסית הביאה להגברת המתחים הסוציאליים, במיוחד באיחוד בריסט ב-1596 כאשר סיגמונט ה-3 ואסה ניסה להמיר את דתם של האוקראינים לנצרות קתולית על ידי הקמת הכנסייה האוקראינית-יוונית הקתולית. נסיון מעורר מחלוקת זה נכשל ובמיוחד כשגם חלקים מהאצולה הקתולית-אוקראינית התנגדו למהלך. עם חלוף הדורות חיזקה האצולה באוקראינה את אמונתה בכנסייה הקתולית וראתה את הנסיון ליצור כנסית כלאים או כנסית מעבר מיותר. כתוצאה מכך מרבית האוכלוסייה האוקראינית ראתה את האצולה הרותינית מתרחקת ממנה והאוקראינים פנו לעבר הקוזאקים, שנשארו באדיקות תחת כנפיה של הכנסייה האורתודוקסית.
עליית הקוזאקים (1600-1800)
באמצע המאה ה-17, המדינה הקוזאקית "זאפורוזקה סיץ'" הוקמה (באופן לא רשמי) על ידי הקוזאקים מדנייפר וכפריים רותנים הבורחים מעבדות מבעליהם הפולנים (פיאודליזם), לפולין הייתה שליטה רופפת על אזור מרכז אוקראינה, שהתבסס עם השנים כאוטונומיה צבאית בשליטה אוקראינית שמידי פעם הייתה בברית עם האיחוד הפולני-ליטאי במערכות צבאיות. יחד עם זאת, העבדות הפולנית הדגישה את כלכלת האיחוד האגררית שהתבססה על ניצול כוחני של החקלאים האוקראינים, ואולי חשוב מכל, הדיכוי של הכנסייה האורתודוקסית דחפה את התאחדות הקוזאקים להתרחק מפולין.
השאיפה של האוקראינים הייתה יצוג של האוקראינים כאורתודוקסים בפרלנט הפולני (סייאם), הכרה בתרבות והמסורת האורתודוקסית והרחבה הדרגתית של השלטון הקוזאקי, לכל העקרונות האלו המלכים הפולנים התנגדו בכל התוקף. הקוזאקים בתגובה פנו לעבר רוסיה האורתודוקסית, שהייתה אחת הסיבות לנפילת האיחוד הפולני-ליטאי.
במאה ה-17 כבשה טורקיה את דרום אוקראינה. באותה תקופה הרימו הקוזאקים מרד נגד השלטון המרכזי וערכו פוגרומים ביהודים ופולנים בהם גזירות ת"ח ת"ט הידועים לשמצה. תנועתם הביאה לצירופה של אוקראינה המזרחית לרוסיה, בעוד שהמערבית ברובה הצטרפה לרוסיה במסגרת חלוקת פולין רק בשנת 1795. במהלך המאות ה-17 וה-18 התנהלו קרבות עזים על אדמת אוקראינה בין טורקיה לפולין, רוסיה הצטרפה לקרבות אלה בהמשך. בשנת 1795 אוקראינה חולקה סופית בין האימפריה הרוסית, אוסטריה והאימפריה העות'מאנית.
אוקראינה באימפריה הרוסית והשלטון הקומוניסטי
במאה ה-19 הסתמן סוף האוטונומיה על ידי פירוק הצבא הקוזאקי. אז החלה התפתחות מואצת של הכלכלה. עם המהפכה ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה הכריזה אוקראינה על עצמאותה כרפובליקה העממית של אוקראינה, אך הסיעות השונות בתוך המדינה ומחוצה לה, לא הניחו למצב זה לשרוד לאורך זמן. על אדמת אוקראינה התנהל מאבק עיקש בין מצדדי אוקראינה העצמאית, הצבא האדום, הצבא הלבן,הצבא השחור הגרמנים ופולנים. באותו זמן סבלו היהודים מאוד מהפרעות בידי כנופיות.
בשנת 1919, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ולאחר שהוכנעו קבוצות בדלניות של לאומנים אוקראינים, הייתה אוקראינה המזרחית לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה, ומערבה צורף לפולין, חבל בוקובינה צורף לרומניה. לאחר הניצחון במלחמת האזרחים, פעלה הממשלה הסובייטית לחיזוק התעשייה וריכוז העבודה החקלאית בקולחוזים וסובחוזים. ב-1928 סטלין הגה את תוכנית החומש שהביא לתיעוש מהיר מאוד של המדינה, הפיכת החוות החקלאיות הפרטיות לקולחוזים. בעקבות מהלך זה עשרות מיליוני חקלאים איבדו את רכושם חלקם נשלחו לעבוד בגולאגים בסיביר וקזחסטן ומיליוני חקלאים נוספים (בעיקר בדרום-מרכז אוקראינה) מתו מרעב.
במשך 5 השנים בשנות ה-30 אוכלוסיית אוקראינה קטנה ב-3 עד 6 מיליוני בני אדם (מתו כ-10 מיליון, שליש מאוכלוסיית המדינה[1]), תקופה זאת נקראת בפי האוקראינים הולודומור. זהו הרעב הגדול ביותר, מעשי אדם, שפקד את אירופה בכל תקופת ההיסטוריה.
בתקופת השלטון הקומוניסטי היגרו מיליוני רוסים ואסייתים (מנאמני המפלגה) לאזורי הערים הגדולות באוקראינה (בעיקר לערי המזרח והדרום) כדי למלא את החלל האנושי שנוצר בעקבות מותם של מיליוני האוקראינים בהולודומור, זה היה ניסיון נוסף לדכא את הלאומיות האוקראינית שגעשה בעקבות ההולודומור.
אוקראינה במלחמת העולם השנייה ועד התפרקות ברית המועצות
אחרי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב אוקראינה המערבית שוב אוחדה עם המזרחית, וכן קיבלה אוקראינה את חבל בוקובינה ובסרביה הדרום-מערבית מרומניה. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה אוקראינה נכבשה כולה על ידי הצבא הגרמני. על שטחה הוקמו גטאות, יהודיה נהרגו בהמוניהם בבורות על ידי יחידת האיינזצגרופן של ה-אס אס ומשתפי פעולה אוקראינים. אוקראינים רבים (במיוחד במערב אוקראינה) קיבלו את הכובשים הגרמנים כ"משחררים", שיתפו עמם פעולה והשתתפו ברדיפת היהודים וגם בהשמדתם, סך הכול על פי ההערכות כ-1.5 מיליון יהודים נרצחו על אדמת אוקראינה (מתוך 2.7 מיליון יהודים אוקראינים, בתקופת השואה), אחד המקומות הידועים לשמצה הוא באבי יאר, בפאתי קייב. בשנת 1944, לקראת סוף המלחמה, שוחרר רוב שטחה של אוקראינה על ידי הצבא הסובייטי. בזמן המלחמה כ-5 עד 8 מיליון אזרחים איבדו את חייהם, המספר כולל את יהודייה, בנוסף ל-2.7 מיליון הלוחמים בצבא האדום.
בעת המלחמה התארגנו יחידות צבאיות של אוקראינים לאומנים שדחפו לעצמאות המדינה, צבא ההתנגדות האוקראיני פעל בעיקר במערב אוקראינה ובתחילת המלחמה תמך בנאצים בשאיפה שאלו יתנו להם להכריז ולהקים מדינה עצמאית. אך כמו במדינות הבאלטיות הצבא הגרמני התנגד לעצמאותם ובעקבות כך הצבא האוקראיני נלחם בגרמנים בארמיה קריובה הפולנית ובסובייטים בבת אחת. עם סיום המלחמה יחידות גרילה של הארגון המשיכו להילחם בצבא האדום הסובייטי וצבא האדום הפולני באזור הרי הקרפטים.
עם הקמת האומות המאוחדות התקבלה אוקראינה כחברה מלאה בארגון (כמו בלארוס) על אף שהייתה חלק מברית המועצות (שהייתה חברה גם היא). בשנת 1954, צוינו 300 שנה לאיחוד אוקראינה עם רוסיה, ולכבוד זאת קיבלה אוקראינה את חבל קרים מידי רוסיה.
העת החדשה
במהלך סוף שנות ה-80 גברה הדרישה לעצמאות, בעקבות אסון צ'רנוביל והתמוטטות החומה בברלין וכמו כן ניצחון תנועת "סולידריות" של לך ואלנסה בפולין נתנו דחיפה חזקה לתנועות הלאומניות של מערב אוקראינה להרים את ראשם ולהשמיע את קולם, בשנת 1991 עם התמוטטותה של ברית המועצות זכתה אוקראינה לעצמאות מלאה.
בכל שנות ה-90 של המאה ה-20 חוותה אוקראינה ירידה משמעותית באיכות החיים של אזרחיה, תוחלת החיים ירדה, כמות הלידות והתוצר המקומי הגולמי ירדו גם כן. בשנת 1989 התוצר המקומי הגולמי לנפש באוקראינה היה גבוה יותר משכנותיה ממערב (פולין) וממזרח (רוסיה) אך התמוטטות ברית המועצות פגעה בכלכלה המקומית יותר מבכל מדינה אחרת. בסוף שנות ה-90, לאחר כעשור של ירידה בתוצר המקומי, הגיע התמ"ג לכ-40% מגודלו לפני פירוק ברית המועצות, פגיעה אנושה יותר מהשפעת השפל הגדול על ארצות הברית. יחד עם זאת את תחילת המאה ה-21 החלה אוקראינה ברגל ימין, עם עליות בתוצר המקומי שהיו גבוהות אפילו משל רוסיה, ללא המשאבים הטבעיים שיש ברשות שכנתה ממזרח. על פי התחזיות אוקראינה תמשיך להנות מאחוזי צמיחה גבוהים גם בעתיד.
בסוף 2004 חוותה אוקראינה את המהפכה הכתומה שהביאה להפלת הממשלה המושחתת של ליאוניד קוצ'מה והעלתה לשלטון את ויקטור יושצ'נקו ויוליה טימושנקו, בעלי נטיות פרו-מערביות, שתומכים בהצטרפות לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו. יושצ'נקו הצליח לחזק את עקרונות הדמוקרטיה וחופש הפרט בתקופת שלטונו, כמו את הקשרים התרבותיים והכלכליים עם האיחוד האירופי ובמיוחד עם פולין.
הממשלה שהוקמה לאחר הבחירות, בראשות יוליה טימושנקו, החזיקה מעמד פחות משנה בעקבות מריבות והתנצחויות פוליטיות בין שני בעלי הברית. טימושנקו נאלצה לעזוב את המשרד וכבר בספטמבר 2005 קמה ממשלה בראשות מושל מחוז דנפרופטרובסק, יורי יחנורוב. עם זאת, עקב הסכמים פרלמנטריים, גם ממשלה זאת הוחלפה תוך פחות משנה על ידי ויקטור ינוקוביץ', יריבו לשעבר של ויקטור יושצ'נקו שניצח בבחירות לפרלמנט. באוקטובר 2007, בעקבות הצלחת המחנה הכתום בבחירות לפרלמנט, יוליה טימושנקו התמנתה לראשות הממשלה בשנית.
.jpg.htm)
המצב הפוליטי המעורער לא הסתיים עם סופה של המהפכה הכתומה ובחירות לפרלמנט מוכרזות חדשות לבקרים. נכון לשנת 2007 המדינה מפולגת על פי הקווים הטריטוריאלים ההיסטוריים של המאה ה-17, כאשר המזרח והדרום תומכים במדיניות פרו-רוסית (אזורים אלו גם מאוכלסים באוכלוסייה אתנית רוסית רבה) והמערב והמרכז תומכים במדיניות פרו-מערבית (אזורי האיכלוס של הקבוצה האתנית האוקראינית, עם מיעוט רוסי זניח). כלומר, אזור השליטה התרבותי של פולין בימי האיחוד הפולני ליטאי תומך באיחוד האירופי והצטרפותה של המדינה לברית נאט"ו, ואזור השליטה התרבותי של רוסיה תומך בעמדותיה ורואה בה כפטרונה.
משנת 1991 ועד 2007 קטנה האוכלוסייה האוקראינית בכ-6 מיליון תושבים (מ-52 מיליון ל-46). בשנת 1991 היוותה האוכלוסייה ממוצא רוסי כ-23% מסך תושבים וכיום מתקרב חלקה לכ-15%. האזורים המזרחיים והדרומיים של אוקראינה איבדו כ-30% מסך תושביהם מאז 1991 בעיקר בשל הגירה לרוסיה. לעומת זאת, אוכלוסיית מערב אוקראינה כמעט ולא השתנתה ובאזורים מסוימים אפילו גדלה מעט. בעקבות נסיונות קדחתניים להחזיר את המצב הדמוגרפי למסלול חיובי הנהיגה הממשלה תוכנית כלכלית המטיבה עם משפחות ברוכות ילדים. עבור לידת ילד ראשון מקבלת האם כ-1500 דולר ועבור כל לידה נוספת כ-3000 דולרים [2].
פוליטיקה
.PNG.htm)
אוקראינה היא דמוקרטיה עם מערכת נשיאותית למחצה בעלת רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת הנפרדות אחת מהשנייה. נשיא אוקראינה הנבחר אחת לחמש שנים עומד בראש הרשות המבצעת. בפרלמנט, הראדה העליונה, חברים 450 צירים אשר נבחרים בבחירות כלליות אחת ל-4 שנים. ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא, והבחירה בראש הממשלה מתאפשרת רק כאשר יש רוב של 50% בפרלמנט של אוקראינה.
בבחירות לפרלמנט משתתפות עשרות מפלגות אך משום שאחוז החסימה הוא 3% רק מעטים הצליחו להיכנס ליצוג. בבחירות שהתקיימו ב-30 בספטמבר 2007 התברגו רק 5 מפלגות בהן:
- מפלגת המחוזות (Партія регіонів) - של ויקטור ינוקוביץ' עם 34.37% מהקולות או 175 מושבים.
- בלוק יוליה טימושנקו (Блок Юлії Тимошенко) - עם 30.71% או 156 מושבים.
- בלוק נאשא אוקראינה (אוקראינה שלנו Блок Наша Україна–Народна Самооборона) - של הנשיא ויקטור יושצ'נקו, הנשיא לא חבר בה אבל היא מייצגת את דעותיו. המפלגה קיבלה 14.15% מהקולות או 72 מושבים.
- בלוק ליטווין (Блок Литвина) עם 3.96% או 20 מושבים.
- המפלגה הקומוניסטית עם 27 מושבים (5.39%).
שלוש המפלגות האמצעיות נמנות יחד עם תומכי המהפכה הכתומה, והם הקימו קואליציה שאישרה ברוב דחוק את מינויה של יוליה טימושנקו לראש הממשלה.
כלכלה
|
|
ערך מורחב – כלכלת אוקראינה |
חקלאות-הגידולים העיקרים של אוקראינה הם תפוחי אדמה, סלק, סוכר, חמניות, פירות, כותנה,חיטה. ב 5 שנים אחרונות חל פיתוח מואץ של תעשיית מזון מקומית. תוך כניסה חברות בינלאומיות לתחום.
אוקראינה מנסה לייצב את עצמה מאז היפרדותה מברית המועצות לשעבר, היא הייתה ביחד עם רוסיה המדינה המתועשת בברית המועצות. לאחר פירוקה של ברית המועצות הצטמקה כלכלתה של אוקראינה ב-60% כאשר הירידה החריפה ביותר הייתה בענפי התעשייה הכבדה. לאחר הכרזת העצמאות ב-1991 חוותה כלכלת אוקראינה שיעורי צמיחה שליליים שהתבטאו בהצטמקות הכלכלה בשיעור של כ-60%. בשנים הראשונות התבצעה הפרטה מהירה, ומדיניות מונטרית חסרת אחראיות שהובילה ל היפראינפלציה בין 1993-1995. מאז שנת 2000 ישנה צמיחה כלכלית חיובית הנובעת ממחירי סחורות גבוהים, בייחוד מוצרים מוטי אנרגיה המהווים מרכיב חשוב בכלכלה. בדומה לרוסיה עליית המשכורות המהירה מובילה את ענף הקמעונאות להציב שיאי צמיחה חדשים כל שנה (מאז שנת 2000), השכר החודשי הממוצע לשכיר הוא כ-250 דולר פי 2 נמוך יותר מהשכר הממוצע של שכנתה ממזרח.
אוקראינה מיצאת מוצרי תזקיי נפט ופחם, מוצרי כימיה, בנוסף עד 1/3 מתמ"ג מבוסס על תעשיית מתכת אשר אחראי על 40% הכנסת מט"ח של מדינה. ענף מכונות וכלי תחבורה אחראי על כ-20% מתפוקה תעשייתית, כאשר כמחציתו מופנה ליצוא. תחום שאוקראינה בולטת בו הינו חלל - באמצעות מפעל "יוז'מאש", אשר בעבר יצר טילים בליסטיים וכעת עיקר תוצרתו מיועדת לשיגורים מסחריים כגון שיגורים ימיים.
היצוא של המדינה מתבצע בעיקר בעזרת נמלי הים השחור שלה, ורשת מסילות ברזל ענפה. למרות קיום של מספר רב של נמלי תעופה במדינה, רובם מושבתים עקב תשתיות מיושנות והתיישנות צי המטוסים. חברות תעופה בולטות הינם - אירוסויט ודונבאסאירו, בנוסף חברת מטען "אנטונוב" הידועה במטוסי ענק שלה "ruslan" שרוב פעילותה היא שינוע מטענים חריגים מחוץ לגבולות מדינה. יבוא עיקרי של מדינה היא מוצרי אנרגיה למיניהם בעיקר מרוסיה, מכונות וכלי תחבורה -בעיקר מאירופה. הכנסה לא מבוטלת מתקבלת ממתן שירותי שינוע של גז טבעי ונפט באמצעות מערכת צינורות מרוסיה למערב אירופה.
התמ"ג האוקראיני (הנומינאלי) מעורך בכ-100 מיליארד $ נכון לשנת 2006. עם זאת אומדן זה לוקה באי דיוק הודות לנתח גדול של שוק אפור במדינה ושימוש נפוץ במקלטי מס.
מספר מצומצם של תאגידים מחזיקים בנתח גדול של הכלכלה וביניהם "scm"-קבוצה בראש רינט אחמטוב, האיש הכי עשיר במדינה ,הון מעורך 5 מיליארד $ בעל קבוצה כדורגל "שחטיור" פועלת במספר תחומים של כלכלה כמו תעשיות כבדות, תקשורת, מלונאות, נדל"ן, אנרגיה, קמעונות, בנקאות.
"איגוד תעשייתי של דונבאס" שעיקר פעילותו בתחום המתכות. קבוצת "פריבתבנק"-מפעילה הבנק הגדול במדינה, פועלת בתחום התעשייה הכבדה, נדל"ן, מזון וכימיה. אינטרפייפ קבוצה פועלת בעיקר בתחום תעשייה ובנקאות כאשר בעל הקבוצה-ויקטור פינצ'וק נשוי לבת של הנשיא לשעבר ליאוניד קוצ'מה.
ב-16 במאי 2008 הצטרפה המדינה רשמית לארגון ה-WTO, ארגון הסחר העולמי ובכך הצליחה להקדים את רוסיה בכניסה לארגון. כעת רוסיה תתצטרך לנהל משא ומתן עם אוקראינה על מנת להיות חברה בארגון גם כן. מה שעשוי להטיב את מעמדה הכלכלי ואת המאזן המסחרי של המדינה עם שכנתה ממזרח.
שלטון מקומי
מבחינת שלטון מקומי, אוקראינה מחולקת ל-24 אובלסטים (מחוזות), רפובליקה אוטונומית אחת, קרים ושתי ערים בהן עיר הבירה-קייב וסבסטופול בעלות סטטוס מיוחד. המחוזות מחולקים בחלוקה פנימית ל-494 אזורים (ראיון).
המחוזות והרפובליקה האוטונומית:
| 1 | צ'רקסי | 10 | חמלניצקי | 19 | סומי |
| 2 | צ'רניהיב | 11 | קירובוגרד | 20 | טרנופול |
| 3 | צ'רנוביץ | 12 | קייב | 21 | ויניצה |
| 4 | קרים | 13 | לוהנסק | 22 | ווהלין |
| 5 | דניפרופטרובסק | 14 | לבוב | 23 | זקרפטיה |
| 6 | דונצק | 15 | מיקולאייב | 24 | זפורוז'יה |
| 7 | איוונו-פרנקיבסק | 16 | אודסה | 25 | ז'יטומיר |
| 8 | חרקוב | 17 | פולטבה | ||
| 9 | חרסון | 18 | רובנו |
גאוגרפיה
|
|
ערך מורחב – גאוגרפיה של אוקראינה |
אוקראינה ממוקמת לחוף הים השחור והיא שוכנת בדרום מזרח אירופה. המדינה גובלת במזרח עם רוסיה, בצפון בלארוס ובמערב פולין, סלובקיה, הונגריה, רומניה ומולדובה.
שטחה של אוקראינה הוא 603.7 אלף קמ"ר, מה שעושה אותה למדינה ה-44 בגודלה בעולם, ולמדינה השנייה בגודלה באירופה, למעט חלקה האירופי של רוסיה ולפני צרפת המטרופוליטנית. אוקראינה קטנה אך במעט מטקסס.
רוב שטחה של אוקראינה הוא מישורי, ורק כ5% הרים במערב המדינה. הצפון עשיר בביצות, והמדינה כולה עשירה בקרקע שחורה ופורייה (chernoziom). כ-15% משטחה של אוקראינה מיוער, בעיקר במערב ובצפון. במערב המדינה מתנשאים הרי הקרפטים, אזור שבו שוכן ההר הגבוה במדינה, הר הוברלה, שגובהו 2061 מטר. בדרומה גובלת המדינה בים השחור ובים אזוב, כאשר בינם מפריד חצי אי - קרים-(krim) והרי קרים. אוקראינה עשירה בנהרות גדולים וידועים: הדניפר, הבוג הדרומי, הבוג המערבי, הדניסטר והדנובה, הנהר הגדול באירופה.
אקלימה של אוקראינה ממוזג, בדומה לרוב מדינות אירופה, אך בחצי האי קרים שורר אקלים ים תיכוני. רוב הגשמים יורדים בצפון ובמערב, ופחות במזרח ובדרום. האקלים החמים ביותר בחורף הוא על שפת הים השחור, ואילו האקלים הקריר ביותר נמצא בצפון ובמערב. בקיץ חם יותר בדרום.
דמוגרפיה
האוכלוסייה באוקראינה מונה מעל 46 מיליון איש, מתוכם כ-78% אוקראינים, כ-17% רוסים ומיעוטים רבים אחרים בהם יהודים (0.2%). מאז התפרקות ברית המועצות ובעקבות משבר כלכלי אוכלוסיית מדינה נמצאת במגמה מתמדת של ירידה, מ-52 מיליון ב-1990 ל-46.8 מיליון ב-2006. עם זאת, ב-5 השנים האחרונות בעקבות צמיחה כלכלית חל גידול בילודה במדינה, אך התמותה עדיין גבוהה מן הילודה בכ-300 אלף איש בממוצע[3]. רוב האוכלוסייה נמנית עם הכנסייה האורתודוקסית. ישנה קהילה קתולית קטנה במערב המדינה.
יהדות אוקראינה
|
|
ערך מורחב – יהדות אוקראינה |
אוקראינה הייתה מקום מושבם העיקרי של יהדות תחום המושב, אך מתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 ועד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20, עקב חוקי מאי והפוגרומים שבוצעו בהוראתו של אלכסנדר השלישי צאר רוסיה, היגרו מאוקראינה יהודים רבים עד שבסוף שנות ה-30 הם היוו רוב ביהדות ארצות הברית, קנדה וארגנטינה.
חלק הארי של העולים בעליות הראשונות לישראל הגיע מחבל ארץ זה של מזרח אירופה. חובבי ציון, ארגוני הפועלים והחלוצים הראשונים הקימו את הקיבוצים, מערך הבריאות, המשפט ואת צורת הממשל. היסודות עליהם נבנתה תדמיתה הסוציאליסטית של מדינת ישראל היו על פי חזונם של ילידי אוקראינה. מהמפורסמים שבהם היו: גולדה מאיר, לוי אשכול, משה שרת, יצחק בן צבי, פנחס רוטנברג, יהושע חנקין, חיים נחמן ביאליק, חיים ארלוזורוב, יצחק בן-אהרן, מרדכי נמיר, ליאו מוצקין, אהרון דוד גורדון, רחל בלובשטיין סלע, אברהם שלונסקי, נפתלי הרץ אימבר, שאול טשרניחובסקי, אורי צבי גרינברג, חיים בוגר, אפרים קציר, זאב ז'בוטינסקי, דב בר בורוכוב, יוסף חיים ברנר, אחד העם ורבים אחרים.
לפני התפרקות ברית המועצות מנתה אוכלוסיית היהודים באוקראינה כחצי מיליון. כיום, כתוצאה מהגירה שלילית ירד המספר לכ-200 אלף. רוב יהדות אוקראינה היגרה בשנות ה-90 של המאה ה-20 לישראל אך קהילות גדולות קיימות גם בארצות הברית, רוסיה, קנדה וגרמניה.
| ערי אוקראינה העיקריות | |||
|---|---|---|---|
|
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוקראינה |
- פורטל ממשלת אוקראינה - פורטל ממשלתי רשמי
- נשיא אוקראינה - האתר הרשמי
- ארכיונים של אוקראינה
- חדשות מאוקראינה, באנגלית
- סטטיסטיקה כלכלית של בנק אוקראינה - אתר רשמי
| מדינות אירופה | |||
|---|---|---|---|
|
| מדינות חבר העמים | |||
|---|---|---|---|
|
| מדינות וטריטוריות סלאביות | |||
|---|---|---|---|
|
