איביזה

מגוון ביולוגי ותרבות באיביזה
אתר מורשת עולמית
העיר איביזה מהאוויר
מדינה	ספרד
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 9, 10

תמונת לווין של איביזה (האי הצפוני) ופורמנטרה (האי הדרומי)

איביזה (בספרדית: Ibiza, בקטלאנית: Eivissa) הוא אי קטן בארכיפלג של האיים הבלאריים. האי נמצא במרחק של כ-75 ק"מ ממזרח לחצי האי האיברי ובמרחק של 140 ק"מ דרומית-מערבית לאי מיורקה. בסמוך מדרום לאיביזה שוכן אי קטן נוסף בשם פורמנטרה (Formentera), ויחד הם ידועים בשם "איי האורן" (Illes Pitiüses בקטלאנית או Islas Pitiusas בספרדית). מקור שמו של האי איביזה במילה הערבית يابسة (יאבִּסה) שמשמעה "יבשה".

באי מתגוררים כ- 113,908 תושבים (נכון לשנת 2006), ואלו עוסקים בעיקר בדיג ובחקלאות. בעשור האחרון נוספה על אלו התיירות, בעיקר מצד צעירים הפוקדים את החופים. רבים מן החופים משמשים כמועדוני ריקודים והאי נודע בשל המסיבות הרבות שנערכות בו ואופיו התוסס - המקום הוא מוקד של מסיבות שמתאפיינות בעיקר במוזיקת האוס והיה בעיקר בסוף שנות ה-90 המרכז של סצנת ההאוס/דאנס של אירופה.

ב-1999 הכריז ארגון אונסק"ו על האי כאתר מורשת עולמית.

גאוגרפיה ואקלים

שטחה של איביזה הוא 571.04 קמ"ר והנקודה הגבוהה ביותר באי נישאת לגובה של 476 מטר. הנוף של האי כפרי, והחקלאות בו מסורתית וכוללת עצי זית, שקד וגפנים.

עיר הבירה של האי נקראת גם היא איביזה והתגוררו בה 37,408 תושבים בשנת 2006. שני היישובים החשובים האחרים הם סנט אנטוני דה פורטמאני (Sant Antoni de Portmany בקטלאנית או San Antonio Abad בספרדית) וסנטה אאולאריה דל ריו (Santa Eulària des Riu או Santa Eulalia del Río) שהעניקה את שמה לנחל היחיד באי היבש מזה שנים רבות.

האקלים באי הוא ים תיכוני מתון, הקייץ חם ויבש, אם כי משקעים בצורת גשם יורדים בכמויות קטנות גם במהלכו. החורף מתון ורוב המשקעים יורדים מספטמבר עד פברואר.

חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
ממוצע מכס' °C	15.8	16.1	18.2	20.4	23.3	27.6	29.8	30.4	27.7	24.3	19.3	16.6
משקעים (מ"מ)	42	35	25	22	13	22	5	12	34	85	102	47

היסטוריה

תרבות טלאיוט מהמחצית הראשון של האלף השני לפנה"ס הותירה את שרידיה באיים הבלארים מיורקה ומינורקה אך לא באיביזה. עם זאת, ממצאים אחרים בדמות ציורי קיר במערות ומגליתים מראים כי איביזה ופורמנטרה יושבו גם הם באותה תקופה.

בשנת 654 לפנה"ס ייסדו פיניקים מקרתגו יישוב מסחרי בצידה המזרחי של איביזה שנקרא "איבס" או "אבוסים". הפיניקים אף ניצלו את אוצרות המלח והעופרת באי. מתקופה זו השתמרו באי נקרופוליס פיניקי בפוי דס מולינס (Puig des Molins) ומערת אס קויירם (Es Culleram) ששימשה במקדש ואשר התגלתה ב-1907.

דגל איביזה

העיר העתיקה (העיר העילית) באביזה

הרומאים הגיעו לאיים הבלארים בשנת 123 לפנה"ס, וכינו את איביזה אבסוס (Ebesus). העיר איביזה נהנתה ממידה של אוטונומיה ולא חויבה בתשלום מס. בשנת 70 לפנה"ס הסבו הרומאים את שמה של העיר לפלביה אוגוסטה (Flavia Augusta) והכלכלה באי שגשגה.

במאה ה-5 פשטו הונדלים על האי ובשנת 426 החריבו את היישוב בו לחלוטין. רק לאחר יותר ממאה שנה, בשנים 533-534, גרש בליסריוס הביזנטי את הונדלים מהאי ואיביזה באה תחת חסות הביזנטים.

בשנת 711 נכבשה איביזה בידי המורים אשר כינו אותה בשם "יביסה", היינו "יבשה". המורים הצליחו לבסס את שליטתם באי רק בתחילת המאה ה-10, ובשנת 859 הייתה איביזה קרבן להתקפות הויקינגים. השלטון המוסלמי באי נמשך עד שנת 1229 עת כבשו אותו הקטלאנים מידיהם, וממלכת מיורקה נוסדה בידי ז'אומה הראשון, מלך אראגון ("הכובש").

ב-1469, עם נישואי איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה לפרננדו השני, מלך אראגון, הייתה איביזה יחד עם יתר האיים הבלארים לחלק מספרד. חשיבותם של האיים הבלארים ירדה החל במאה ה-15, ביצוריהם הופקרו והם היו ליעד להתקפות שודדי ים שדילדלו את אוכלוסיית האי. ב-1556 החלה בניית חומותיה של העיר איביזה, ואלה מקיפות את העיר העילית (Dalt Vila) גם כיום. לאחר הכרזת ארגון אונסק"ו על איביזה כאתר מורשת עולמית ב-1999 חודשו החומות ושופצו. מאז הנהגת הדמוקרטיה בספרד, איביזה היא חלק מהקהילה האוטונומית של האיים הבלאריים.