
|
|||||
|
מוטו: אין |
|||||
![]() |
|||||
| שפה רשמית | פרואזית, דנית | ||||
| עיר בירה | טורסהאבן | ||||
| מלכה | מרגרט השנייה של דנמרק | ||||
| ראש ממשלה | יוהנס איידסגארד | ||||
| שטח - סה"כ - % מים |
189 בעולם: 1,399 קמ"ר - |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (2007) - צפיפות |
211 בעולם: 48,378 35/קמ"ר |
||||
| אוטונומיה - הוכרזה - הוכרה |
1948 1948 |
||||
| מטבע | כתר פרואזי | ||||
| אזור זמן | UTC | ||||
| הימנון לאומי | Tú alfagra land mítt | ||||
| סיומת אינטרנט | .fo | ||||
| קידומת טלפון | 298 | ||||
| חשמל | 230V, 50 Hz | ||||
איי פארו (פארואזית: Føroyar, "איי הצאן", דנית: Færøerne) הנם קבוצת איים השוכנת בצפון האוקיינוס האטלנטי, בין סקוטלנד, נורבגיה ואיסלנד. האיים זכו למעמד של אזור אוטונומי בממלכת דנמרק בשנת 1948, ומלבד ענייני חוץ וביטחון, תושבי האיים (המכונים פרואזים) מנהלים את חייהם באופן עצמאי. דנמרק מתקצבת את האי בכ-200 מיליון אירו מדי שנה. איי פארו חברים במועצה הנורדית, ארגון בינלאומי אזורי החולש על סקנדינביה ומדינות נוספות בצפון אירופה.
רוב הכנסות האי מגיעות מתיירות. האי מציע נופים דרמטיים הדומים לאלו של איסלנד, אך הוא קרוב יותר לאירופה, נוח יותר להגעה ויקר פחות.
תוכן עניינים |
על פי הסאגה פאריונגה הגיעו אל האיים מהגרים שנמלטו מנורבגיה מפני שלטון העריצות של הראלד הראשון, במאה ה-9, והתיישבו באיים. בתחילת המאה ה-11, תושבי האיים הצפוניים של פארו פלשו לאיים הדרומיים וכמעט השמידו את תושביהם. סיגמונדור ברסטירסון, אשר מוצאו מהאיים הדרומיים, ומשפחתו כמעט והושמדה כולה על ידי הפולשים מהאיים הצפוניים, נמלט לנורבגיה, שם קיבל מינוי וסיוע של אולאף הראשון מלך נורבגיה לכבוש את האיים. סיגמונדור חזר לאיים ומהלך הכיבוש ניצר בכח את תושבי האיים. למרות שסיגמונדור נרצח בגלל מהלכיו, השליטה הנורבגית על איי פארו נשמרה במשך שנים רבות.
בשנת 1386 צורפו איי פארו לאיחוד קאלמאר עם הצטרפות נורבגיה לאיחוד, ובהמשך נהיו האיים חלק מממלכת דנמרק - נורבגיה. בשנת 1586 הגיעה הרפורמציה לאיים. כאשר נורבגיה נקרעה מממלכת דנמרק במסגרת הסכם קיל משנת 1814, נותרו איי פארו חלק מממלכת דנמרק. בשנת 1888 החלה התעוררות לאומית בקרב תושבי האיים, והשאיפה לאוטונמיה תרבותית ולשונית.
ב-12 באפריל 1940 האיים נכבשו על ידי הצבא הבריטי לאחר כיבוש דנמרק על ידי גרמניה הנאצית, על מנת למנוע שליטה נאצית באיים. ב-1942 נבנה על ידי חיל האוויר הבריטי שדה התעופה באי. לאחר המלחמה הוחזרה השליטה באיים לדנמרק, וב-1948 הוענקה לאיים אוטונומיה.
תושבי האי סירבו להצטרף לקהילה האירופית (כיום האיחוד האירופי) ב-1973, עת דנמרק הצטרפה לאיחוד.
האיים מחולקים מבחינת אדמיניסטריטיבית ל- 34 מחוזות עירוניים, בהם נמצאים כ- 120 ערים וכפרים.
באופן מסורתי היו האיים מחולקים ל- 6 מחוזות (המכונים "סיסלה" -Sýsla) עיקריים (נוראויאר, אייסטורוי, סטריימוי, ואוגר, סאנד'וי וסוד'ורוי).
בכל מחוז נערכות בחירות מקומיות. כמו כן נערכות בחירות בשבעה מחוזות בחירה (ה"סיסלור" לעיל, כאשר סטריומוי מחולק לשני מחוזות - צפון ודרום (אזור טורסהאבן)) לשלטון באיים (הלוגטינג וכן בחירות לפרלמנט של דנמרק (הפולקטינג).
לממשלת האיים סמכויות בכל נושאי הפנים. ראש הממשלה מכונה לוגמאור. השרים מכונים לאנדסטיריסמאור.
בשנת 1948 הוענק לאיים שלטון עצמי על ידי ממשלת דנמרק, המעניקה לאיים קיצבה שנתית על מנת לתמוך בכלכלת האיים. תושבי האי חלוקים בדעותיהם - חלקם שואפים לעצמאות מדנמרק, וחלקים מעדיפים את המצב הקיים.
איי פארו אינם מהווים חלק מהאיחוד האירופי. יתרה מזאת, פרוטוקול מיוחד להסכם של דנמרק עם האיחוד קובע כי אזרחי דנמרק המתגוררים באיים אינם נחשבים לאזרחי האיחוד האירופי.
קבוצת איי פארו כוללת 18 איים הנמצאים בין הים הנורבגי והאוקיינוס האטלנטי בצפון אירופה, בין נורבגיה (675 ק"מ) לאיסלנד (450 ק"מ), 280 ק"מ מאיי שטלנד.
שטח האיים 1,399 קמ"ר, ואורכו של קו-החוף של האיים 1,117 ק"מ. אין באיים אגמים או נהרות. כל האיים, למעט ליטלה דימון מיושבים.
פני השטח של האיים מוסלעים. רוב שטח האיים הינו גבעות נמוכות. לרוב האיים קו חוף צוקי. הנקודה הגבוהה ביותר באיים היא סלאטאראטינדור שגובה 882 מטרים מעל פני הים.
חודשי הקיץ באיים קרירים, והחורפים ממוזגים למרות מיקומם הצפוני של האיים, וזאת בשל זרם הגולף הזורם סביבם. בדרך כלל בחורפים האיים מכוסים ערפל.
שנות ה- 90 של המאה ה- 20 הובילו לשפל כלכלי באיים בשל הירידה בכמיות הדגה באזור האיים, אולם לקראת תחילת המאה ה- 21 התאוששה כלכלת האיים, ובשנת 1998 ירד שיעור האבטלה באיים ל- 5%.
האיים תלויים לחלוטין מבחינה כלכלית בדייג המתבצע סביב האיים. ממשלת האיים מנסה למצוא מקורות נוספים לבסס עליהם את כלכלת האיים ובהם חקלאות ימית. כמו כן נעשים בקירבת האיים חיפושי מקורות נפט.
מיעוט האבטלה באיים אינו מלמד על כלכלה בריאה. הסיבה למיעוט המובטלים הינה בעיקר הגירה שלילית של סטודנטים וצעירים לדנמרק ומדינות אחרות, בהיעדר אפשרויות תעסוקה באיים.
|
|
ערך מורחב – אוכלוסיית איי פארו |
באיי פארו מתגוררים כ-48,378 תושבים. שפת התושבים היא פראונית - שפה הדומה לאיסלנדית ונורדית עתיקה.
המטבח המסורתי של איי פארו מתבסס על מאכלי בשר ותפוחי אדמה וירקות. צלי כבש הוא הבסיס של כמעט כל ארוחה, ובעיקר נהוג לאכול בשר כבש מיובש - skerpikjøt, המוכן בבקתות ייבוש מיוחדות הקרויות בשם היאלור (hjallur). מאכלים מסורתיים נוספים הינם בשר חצי מיובש (ראסט קיוט - rast kjót) ודגים מיושנים. כמו כן נהוג לאכול דגים חיים (ובשר לוויתן חי - grindadráp) וציפורי ים וביציהם.
בהתחשב במספר התושבים המועט של איי פארו (48,378 תושבים נכון לשנת 2007), רמת התקשורת באיים הינה גבוהה ביותר.
אין לאיי פארו כוחות צבא. לאיים מספר סירות משמר חופים. צבא דנמרק אחראי על הגנת האיים.
| איי פארו | |||
|---|---|---|---|
|
| מדינות אירופה | |||
|---|---|---|---|
|
| המועצה הנורדית | ||
|---|---|---|
|
Why are we here?
All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License
This page is cache of Wikipedia. History