אכילס
אכילס (Άχιλλεύς) הוא גיבור מן המיתולוגיה היוונית, גדול הלוחמים במלחמת טרויה.
תוכן עניינים |
לידתו ונעוריו
אכילס היה בנם של נימפת הים תטיס, ופלאוס, מלך המירמידונים בפְתִיה (דרום-מזרח תסליה). זאוס ופוסידון אמרו לתטיס, שבנה עתיד להיות גדול מאביו. לפי האגדה, תטיס, שידעה כי חיי בנה בסכנה, טבלה את אכילס התינוק במימי הסטיקס, כדי שגופו יתחשל כפלדה ויהיה חסין לפגיעות. על פי אותה אגדה, חששו האלים מקיומו של כוח בלתי ניתן לפגיעה, ועל כן גרמו לתטיס לשכוח להרטיב את עקב התינוק בו החזיקה כשהכניסה אותו למים. על פי גרסה אחרת לסיפור, תטיס זרקה את בנה התינוק לאש כדי לחסן אותו מפניה, אבל אביו הוציאו משם. אגדות אלו הן ככל הנראה ממקור מאוחר יחסית, שכן אצל הומרוס אכילס אינו מתואר כבלתי-פגיע, ואפילו מצוין במפורש מקרה של פציעתו בקרב. כשגדל, נשלח ללמוד אצל הקנטאור כיירון.
אכילס במלחמת טרויה
טלפוס
כשיצאו היוונים למלחמת טרויה, עצרו בטעות במיסיה, שנשלטה על ידי המלך טלפוס. אכילס פצע את טלפוס בקרב והפצע לא נרפא. כששאל טלפוס את האורקל מה עליו לעשות על מנת להרפא תשובת האורקל הייתה - "מי שפצע הוא זה שירפא".
לפי אחת הגרסאות, המוזכרת אצל אאוריפידס, טלפוס הלך לאאוליס, כשהוא מתחזה לקבצן וביקש מאכילס לרפא את הפצע. אכילס סירב באמתלה שאין לו הכשרה רפואית. טלפוס לקח את אורסטוס בשבי וביקש ככופר את ריפוי פצעו על ידי אכילס. אודיסאוס הציע לגרד קצת ברזל מחוד החנית שפצעה את טלפוס וציין, שהאורקל לא קבע בתשובתו שאכילס בעצמו צריך לרפא את הפצע. הנסיון עלה יפה וטלפוס הבריא.
אכילס בחצרו של ליקומדס
הנביא קאלחס אמר ליוונים כי לא יוכלו לנצח במלחמה ללא אכילס. אמו של אכילס, תטיס, ידעה שאם יצא בנה למלחמה, ימות בה. לכן הלבישה אותו בבגדי נשים והחביאה אותו בחצרו של המלך ליקומדס בסקירוס, שם ניהל רומן עם דידמאה שכתוצאה ממנו נולד בנו נאופטולמוס. למרות התחפושת, אודיסאוס, אייקס הגדול ופניקס, שלושת גיבורי יוון שהגיעו מחופשים לסוחרים, הצליחו לגלותו. כאשר הגיעו לסקירוס הם הציגו כמה כלי נשק וכשאכילס התחיל להתעניין בהם חשפו את זהותו.
במהלך המלחמה
אכילס הגיע לטרויה בלווית חברו פאטרוקוליס, יועצו פויניקס ו-50 אניות מלחמה. אכילס הוא אחד משני בני התמותה היחידים, שמתוארים כ"דמויי אלים" באיליאדה. דימוי זה מתייחס לא רק ליכולת הקרב המעולה שלו, אלא גם למזגו. הוא מראה מסירות מלאה למלאכתו וכמו אל, אינו חושש ממוות, שלו או של אחרים.
אגממנון ומותו של פאטרוקוליס
אכילס כבש 23 ערים מחוץ לטרויה, ביניהן לירנסוס, שם לקח בשבי כשפחה את בריסאיס כשלל מלחמה. בינתיים, אגממנון לקח לו אישה אחרת בשם כריסאיס וליגלג על אביה, כריסס, כוהן אפולו שניסה לפדות אותה מהשבי. כעונש על מעשיו של אגממנון, הטיל אפולו מגפה על היוונים ואגממנון נאלץ להחזיר את השבויה לאביה. כתחליף, לקח אגממנון את שפחתו של אכילס, בריסיאס. אכילס רב עם אגממנון על שפחתו, וכשהאחרון סירב להשיבה לאכילס, הוא סירב להלחם. לאחר כמה תבוסות בקרב, פאטרוקוליס לקח את שריונו של אכילס, יצא במקומו לקרב ונהרג על ידי הקטור, שלקח את שריונו של אכילס כשלל מלחמה. בזעמו אכילס התחנן לאמו שתלך להפיסטוס, אל הנפחות, שיעשה לו שריון חדש. עם השריון החדש הוא יצא לקרב והרג את הקטור, שנפצע על ידי אייקס. לאחר שהביס אותו, קשר אכילס את גופתו של הקטור למרכבתו, זרק אותה על האדמה והקיף 3 פעמים את חומות טרויה כשהגופה מושחתת מהחבטות. לאחר מכן, הסכים לתחנוניו של פריאמוס והחזיר לו את גופת בנו.
קסנתוס
בזמן מלחמת טרויה, הסוס הקסום, קסנתוס, ננזף על ידי אכילס, על כך שנתן לפאטרוקוליס להיהרג בקרב. קסנתוס ענה שהאל הרג את פטרוקוליס והאל יהרוג גם את אכילס. אכילס זעם והכה את הסוס באלה.
ממנון, קיקסנוס, פנתסילאה, מותו של אכילס
פרק זמן קצר לאחר הריגתו של הקטור, אכילס הביס את ממנון האתיופי, את קיקנוס מקולונאה ואת הלוחמת האמזונית פנתסיליה (שאיתה הייתה לו פרשיית אהבים בחלק מהגרסאות). לאחר הניצחונות האלה הוא נהרג על ידי פאריס. ברוב הגרסאות, פאריס פגע בעקבו של אכילס בעזרת חץ ואילו בגרסאות אחרות תקע פאריס סכין בגבו כאשר אכילס ביקר את הנסיכה הטרוינית פוליקסנה. שתי הגרסאות שוללות מפאריס את התהילה ואכילס נשאר גיבור שלא נוצח בשדה הקרב.
גורל שריונו של אכילס
שריונו של אכילס, שיוצר על ידי האל הפיסטוס, היה מושא למריבה בין אודיסאוס ואייקס הגדול. על מנת לקבוע מי יזכה בשריון נערכה תחרות בה ניצח אודיסאוס (לא בלי עזרתה של אתנה). אייקס כעס ונשבע לרצוח את כל חבריו לנשק. הוא התחיל לטבוח בכבשים, תוך כדי שהוא חושב בטעות שאלו חיילים יוונים. לאחר מכן הוא נפל על חרבו.
קישורים חיצוניים
| המיתולוגיה היוונית | ||
|---|---|---|
|
Why are we here?
All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License
This page is cache of Wikipedia. History