אלמטי
|
||||||||||||||||||||||||||||||
אלמטי (לפי כתיב קזחי עכשוי: Алматы, "מקום התפוחים") או אלמה-אטה (לפי כתיב רוסי מקובל: Алма-Ата "אבי התפוחים" בקזחית), בירתה לשעבר של קזחסטן, והעיר הכי גדולה בה. אוכלוסיית העיר מונה כ-1.3 מיליון איש.
שם העיר
העיר נוסדה על ידי הרוסים בשנת 1854 כבסיס צבאי בשם ורנויה (Верное, "(מקום) נאמן"); בשנת 1867 נקראה העיר בשם אלמטינסק (Алматинск), וגם ורני (Верный, "נאמן"); מ-1921 אלמטי בקזחית ואלמה-אטה ברוסית; ב-1993 הממשלה הקזחית התחילה לשנות את השמות הרשמיים של כל הערים לפי כתיב קזחי, ועתה השם הרשמי הוא אלמטי.
היסטוריה
בעיר התקיימו יישובים שונים החל מהתקופות הקדומות מהמאה ה-10 לפני ספירת הנוצרים. בימי הביניים שימשה כנקודה חשובה בדרך המשי. בכיבוש המונגולי כמעט נחרבה. ב-1854 הצבא הרוסי הגיע לאזור והחליט לבנות בסיס כדי לחזק את השטח. ב-23 במאי 1887 בעיר התרחשה רעידת אדמה, 322 איש נהרגו ו-1798 בתים ניזוקו. מאז הבתים נבנו מעץ והוקם מכון מיוחד לבדיקת תזוזות סיסמיות.
יהודי העיר
באלמטי שהייתה מחוץ לתחום המושב לא התאפשר ליהודים להתגורר רשמית, אלא רק לחיילים לאחר סיום השרות, אך עד 1897 התקיימה קהילה של 300 איש.
בתקופת סטלין העיר שימשה כמקום גלותם של נציגי סיעות לא קומוניסטיות, או מתנגדיו מהמפלגה הקומוניסטית, כדוגמת לב טרוצקי. בזמן מלחמת העולם השנייה העיר שימשה מקלט לרבים מיהודי אירופה. אביו של הרבי מלובביץ' מנחם מנדל שניאורסון, ר' לוי יצחק שניאורסון בילה בעיר את ימיו האחרונים ונפטר בה בשנת 1944, על קיברו הוקם אוהל. בזמן מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיר אמנים ואנשי תרבות יהודיים מרוסיה, שפיתחו מאוד את התיאטרון. בשנת 1979 מנתה הקהילה 8,592 איש. בשנת 1989 מנתה הקהילה 7,636 איש. נפתחו מוסדות יהודיים מחדש: נוסד ועד יהודי קזחסטן, בית ספר חד-שבועי, גן ילדים, מועדון בני עקיבא, קהילת חב"ד, הדואגת לשרת את יהודי העיר בצרכים יהודיים , בשר כשר , מקוה טהרה, קבורה יהודית ושירותי דת נוספים. משנת 1994 מכהן ר' ישעיה אלעזר הכהן - שלוחו של הרבי מליובאויטש - כראש הקהילה ורבה הראשי של מדינת קזחסטן.
Why are we here?
All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License
This page is cache of Wikipedia. History