אסטוניה

רפובליקת אֶסְטוֹנְיָה (באסטונית: Eesti Vabariik) היא מדינה בצפון-מזרח אירופה. במערב היא גובלת בים הבלטי, בצפון במפרץ פינלנד, במזרח ברוסיה ובדרום בלטביה. היא ידועה כאחת המדינות הבלטיות, יחד עם לטביה וליטא.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 שלטון מקומי 5 גאוגרפיה 6 דמוגרפיה 6.1 יהדות אסטוניה 7 תרבות 7.1 ספרות אסטונית 8 ראו גם 9 קישורים חיצוניים

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אסטוניה

אסטוניה יושבה לראשונה לפני יותר מ-11,000 שנה, בתום עידן הקרח. ליד העיר קונדה שבצפון אסטוניה נמצאו עדויות לקיומן של קהילות ציידים ודייגים בסביבות שנת 6,500 לפנה"ס. אבות אבותיהם של האסטונים היגרו ממפגש הנהרות וולגה וקמה, מקום מוצאם של העמים הפינו-אוגריים, וחיו בשבטים, באיים הדרום־מזרחיים של הים הבלטי, לפני יותר מ־5,000 שנים. בימי הביניים, רוב האסטונים היו בעלי קרקעות קטנות ומשקים. השלטון האסטוני היה מבוזר, בעל חלוקות־משנה פוליטיות ומנהליות מאז המאה הראשונה לספירה. אוכלוסיית אסטוניה מנתה אז יותר מ־150,000 איש והתנצרה אחרונה באירופה הביניימית.

ב־1193 קרא האפיפיור סלסטין השלישי לערוך מסע צלב נגד הפגאנים בצפון אירופה. צלבנים גרמנים הקימו את מבצר ריגה בתחום לטביה של ימינו, והתחילו לפשוט על אסטוניה בעזרת שבטי לטביה. השבטים האסטונים התנגדו להתקפות, ולעתים חמסו שטחי צלבנים. מאוחר יותר, צפון אסטוניה נכבש על ידי צלבנים דנים, וב־1227 הביס מסדר צלבנות גרמני את אחרון מבצרי האסטונים. לאחר הכיבוש אולצו האסטונים להתנצר וחיו במושבות; ניסיונות לשמר את העצמאות דוכאו, ואסטוניה חולקה בין מסדר לווני, בישופות טאלין ובישופות אוסל־וויק. אסטוניה הצפונית הייתה בבעלות דנמרק עד 1346.

ב־1343 (התקוממות ליל ג'ורג' הקדוש) פרץ מרד של תושבי אסטוניה הצפונית ותושבי האי סארמאה נגד שלטון הגרמנים המקומיים, אך הוא דוכא. למרות רצף של מרידות, של פשיטות רוסיות ושל פלישות ב־1481 וב־1558, הוסיפו הברונים הגרמנים המקומיים לשלוט באסטוניה. ב־1561 נמסרה אסטוניה הצפונית לשלטון שבדיה, וב־1625 הייתה כל אסטוניה היבשתית תחת שליטת שבדיה. ב־1721 הביסה רוסיה את שבדיה במלחמה, והחוק הרוסי נכפה באזור.

עד 1819 היו המחוזות הבלטיים המחוזות הראשונים באימפריה הרוסית, שמעמד האצולה אִפשר בהם לאיכרים בעלות על האדמות והגירה לערים. נוסדה "הקרן לתרבות הלאומית של אסטוניה", שפעלה למען התעוררות לשונית ולאומית אשר דוכאה במשך יותר מ-600 שנות שלטון זר. תנועת הלאומיות האסטונית עודדה את השימוש באסטונית כשפת בתי־ספר, ולמן 1869 ואילך התקיימו באופן סדיר פסטיבלי שירה אסטוניים והתפתחה ספרות לאומית בלשון האסטונית.

עם התפשטות מהפכת 1905 מרוסיה לאסטוניה, קראו האסטונים לחופש עיתונות ולחופש בית-המחוקקים, לזכות הצבעה אוניברסלית ולאוטונומיה לאומית. התוצאות היו זניחות, אך המתח שגבר בין 1905 לבין 1917 עודד את האסטונים לשאוף לעצמאות מדינית. בעקבות התמוטטות האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה העניקה רוסיה אוטונומיה לאומית לאסטוניה. נוסד בית־מחוקקים, שירד למחתרת במהרה בגלל לחציהם של כוחות פוליטיים קיצוניים. המחתרת הכריזה על הקמת הרפובליקה האסטונית ב־24 בפברואר 1918, יום לפני פלישת הגדודים הגרמניים, וב־2 בפברואר 1920, נחתם חוזה טארטו בין אסטוניה לבין רוסיה הבולשביקית, ובו הצהירה רוסיה שהיא מוותרת באופן גורף על כל אסטוניה.

העצמאות ארכה 22 שנים. אסטוניה עברה מספר רפורמות כלכליות, חברתיות ופוליטיות, שנדרשו כדי שתגיע למעמדה כמדינה ריבונית. במהלכן נהפכו סקנדינביה, בריטניה ואירופה המערבית לשווקיה הראשיים, במקביל לייצוא לארצות הברית ולרוסיה. הוקמו בתי־ספר ששפת ההוראה בהם הייתה אסטונית, חיי תרבות מגוונים שגשגו, וניתנה אוטונומיה תרבותית למיעוטים, ביניהם ליהודים.

אסטוניה שאפה לפוליסת נייטרליות, אך החתימה על הסכם מולוטוב-ריבנטרופ ב־23 באוגוסט 1939 סימנה את תום העצמאות. ההסכם העביר לידי ברית המועצות את אסטוניה, לטביה, חלק מפינלנד ומאוחר יותר את ליטא, בתמורה לשליטת גרמניה הנאצית על רוב פולין. ב־21 ביולי 1940 הוכרז על הקמת הרפובליקה הסוציאליסטית האסטונית (ESR), חודש אחרי שאסטוניה נכבשה בידי גדודים סובייטיים. ה־ESR התקבלה רשמית לאיגוד הסובייטי ב־6 באוגוסט, והשם הרשמי של הארץ נהיה "הרפובליקה הסוציאליסטית האסטונית־סובייטית". לכיבוש נלוו החרמת הרכוש, סובייטיזציה של חיי התרבות וחדירת הקומוניזם הסטליניסטי לחיים הפוליטיים. ב־14 ביוני 1941 אירע גרוש המוני בשלוש המדינות הבלטיות, וב־22 ביוני תקפה גרמניה הנאצית את ברית המועצות. האסטונים קיוו לזכות שוב בעצמאותם, אך מדינתם נהפכה לחלק מ"אוסטלנד". הגדודים הגרמנים עצרו כ־5,500 איש. במלחמת העולם השנייה סבלה אסטוניה קשות: נמלים הושמדו, ו־45% מהתעשייה ו־40% ממסילות הברזל ניזוקו. אוכלוסיית אסטוניה קטנה בחמישית (כ־200,000 איש) ו־10% מהאוכלוסייה (יותר מ-80,000 איש) גלו למערב. יותר מ־30,000 חיילים נהרגו בתקיפה. ב־1944 החריבו פשיטות אוויר סובייטיות את נרווה, ושליש מאזור המגורים בטאלין נהרס. עד סוף ספטמבר גירש הכוח הסובייטי את הצבא הגרמני מאסטוניה. באותה שנה העבירה ברית המועצות את מחוזות הספר האסטוניים נרווה ופטסרי, שתושבים רוסים רבים התגוררו בהם, לשליטה רוסית, ותומכים בפועל בכיבוש הגרמני או אזרחים שלא גילו נאמנות מספקת לברית המועצות נעצרו.

לאחר המלחמה נהפכה המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה הסוציאליסטית האסטונית־סובייטית לארגון, ומספרם של האסטונים ברפובליקה פחת. לאחר מות סטלין הרחיבה המפלגה את בסיסה החברתי כדי לכלול אסטונים רבים יותר בשורותיה, ועד אמצע שנות ה־60 התייצב אחוז חברות האסטונים בארגון בסביבות 50%. באפריל 1988 נוסדה מפלגת "החזית האסטונית העממית", עם מצע עצמאי, מנהיגות וציבור בוחרים רחב. המועצה העליונה של הרפובליקה נהפכה לגוף המחוקק, ורשות זו הכריזה על ריבונות בתאריך 16 בנובמבר 1988 וחוקקה חוק עצמאות כלכלית, חוק שהעניק לאסטונית מעמד של שפה רשמית וחוקי הצבעה מקומיים וממלכתיים. שנה לאחר מכן התרחב הספקטרום הפוליטי ונוצרו מפלגות חדשות. אסטוניה ערכה בחירות חופשיות למועצה העליונה ב־18 במרץ 1990. כל האזרחים היו זכאים להשתתף בבחירות, בכללם 50,000 החיילים הסובייטים שנמצאו בתחומי אסטוניה. החזית העממית, שהייתה מורכבת ממפלגות שמאל ומרכז, צברה רוב פרלמנטרי. במאי 1990 הוחלט לשמור את השם "רפובליקת אסטוניה" ורק חוקי אסטוניה הוכרזו כתקפים.

אחרי יותר משלוש שנות משא ומתן, ב־31 באוגוסט 1994, עזב צבא הפדרציה הרוסית את אסטוניה, ומאז הייתה למדינה עצמאות מלאה.

פוליטיקה

צורת השלטון הראשית היא דמוקרטיה פרלמנטרית. באספה הלאומית ישנם 101 צירים הנבחרים אחת ל־4 שנים ב־11 מחוזות בחירה. נשיא המדינה נבחר בידי האספה הלאומית.

כלכלה

נכון לשנת 2007 התמ"ג לנפש של אסטוניה הוא 21,860 דולר הגבוה ביותר מבין כל מדינות הגוש המזרחי לשעבר (על פי נתוני ה-CIA [1].

כלכלת אסטוניה היא החזקה ביותר במזרח אירופה, בשלוש השנים האחרונות הכלכלה רואה אחוזי צמיחה מדהימים של מעל 10% בשנה, עם אחוזי האבטלה הנמוכים ביותר, חוב ציבורי אפסי ואוכלוסייה משכילה ביותר שנוטה בהתלהבות רבה לאמץ טכנולוגיות חדשות. כל אלה מדגישים את תדמיתו של האזור כהטייגר הבאלטי. למרות היותה חלק מברית המועצות לשעבר ומדינה קומוניסטית, היא הצליחה לעבור בנתונים הכלכלים מדינות קפיטליסטיות ותיקות כגון פורטוגל וקפריסין וצומחת מהר מהן בקצב של עד פי חמישה.

רוב המסחר מתבצע עם מדינות צפון-מערב אירופה. חברות טכנולוגיה רבות ממוקמות במדינה, מהמפורסמות שבהן היא skype. המדינה נהנית מיחסים חמים במיוחד עם פינלנד שבה מדברים בשפה דומה לשפה האסטונית. המסים הנמוכים ופתיחות הכלכלה מעוררים את קנאת מדינות אירופה.

	2000	2001	2002	2003	2004	2005	2006	2007	סך כל הצמיחה (2000-2007)
אסטוניה	7.9%	7.7%	8.0%	7.1%	8.1%	10.5%	11.2%	7.1%	67.6%
לטביה	6.9%	8.0%	6.4%	7.5%	8.5%	10.2%	11.9%	%	%
ליטא	4.1%	6.6%	6.9%	10.3%	7.3%	7.6%	7.4%	%	%
הנתונים הובאו מקרן המטבע הבינלאומית ומלשכת הסטטיסטיקה האסטונית

כ־92% מכוח העבודה באסטוניה הם עובדים מועסקים (שכירים). אחוז האנשים המועסקים־עצמית הוא 5%, ומספר העסקים הפרטיים בעלי העובדים המקבלים משכורת הוא 16,500, שמקבץ כ־3% מהאוכלוסייה העובדת. נשים מהוות כ־49% מכוח העבודה. יש פחות אבטלה בקרבן, ו־51.4% מהנשים הנמצאות בגיל העבודה אכן עובדות.

המשכורת החודשית הממוצעת בשנת 2007 הייתה 738 אירו (ברוטו). המשכורת היא מקור ההכנסה החשוב ביותר עבור המשפחות באסטוניה (65%), ואחר כך פנסיות (18%) והטבות שונות (7%). עבודה אינדיבידואלית, בעיקר חקלאות, מספקת 6% מההכנסה.

4.2% מאוכלוסיית אסטוניה מובטלים, ושיעורם הולך וקטן (שיעור זה הוא אחד מהנמוכים באיחוד האירופי). סיבות האבטלה העיקריות הן אי-ידיעת השפה האסטונית בקרב המיעוט הרוסי במדינה ושמבוגרים רבים חסרים את הכישורים החדשים הדרושים, וחלק מהאנשים מתנגד לשינוי תחום עיסוקו או לקבלת הדרכה מקצועית, וזאת על רקע העובדה שאפשרויות ההדרכה בדרך־כלל אינן בנמצאות או יקרות מדי עבור האדם המובטל. שינוי מקום המגורים מהווה בעיה גם הוא, שכן קיימים הבדלים משמעותיים במחירי הנדל"ן באסטוניה, ומכאן ששיעור האבטלה במדינה מלווה בחוסר בכוח עבודה מוסמך.

כ־62% מכוח העבודה באסטוניה עוסקים בענפים שונים של מגזר השירותים ו־32% בתעשייה. כ־6% עובדים לפרנסתם בחקלאות, כ־2.5% עובדים בדייג ו־1.5% ביערות. ענף החקלאות מספק בעיקר תפוחי־אדמה, ירקות, דגים, מוצרי מקנה ומוצרי מחלבות. היער נמנה עם המשאבים הטבעיים החשובים ומתפקד כמקור לכמות משמעותית של חומר גלם (אסטוניה עשירה גם בפצלי שמן, כבול, פוספט, ענבר, חימר כחול קמבריאני, אבן סיד ודולומיט). למרות קוטן הענף, הוא אחראי ל־2% מהתוצרת הכוללת, המסופקת כחומר גלם לתעשיות הרהיטים, הנייר והעץ.

בתוך התעשייה, מגזרי הכלכלה החשובים הן תעשיות העיבוד (9% מהתוצרת הכוללת), המשלוח, המחסנאות והתקשורת (15.5%), ההובלה (יותר מ־14%) והנדל"ן, ההשכרה ושירותי העסקים (יותר מ־11%). החשובות שבתעשיות העיבוד הן תעשיות העץ, הנייר והריהוט, אחריהן תעשיית עיבוד המזון (16% מהתעשייה), המפיקה בעיקר בשר וחלב, ושלישית היא תעשיית ייצור המשקאות, הלחמים ודברי המתיקה. בתעשיות העיבוד, שיותר מחמישית מהן משתייכת לתחום התעשייה הקלה, המייצרת ביגוד והנעלה אך משתנה תדיר, כ־12% חולשים על תעשיית המתכות ויותר מ־14% על ענפי הנדסאות שונים. מוצרי הנדסאות וציוד המיוצרים באסטוניה נעים מכבלים, טלפונים ניידים ומחשבים עד לציוד בטיחותי למכוניות, ציוד מעבדה, מנופים מגוונים וציוד אחר עבור תעשיות שונות.

בגלל זעירותה של אסטוניה, לא ניתן להקים ולייצר מקומית את כל השירותים והמוצרים להם נזקקת האוכלוסייה, ולכן, על־מנת לייבאם, יש לייצא, וזו סיבת גודל ענף הייצוא. למעשה, יותר משני שלישים מתעשיית הייצור מיועדים לכך. בממוצע, ייצוא הסחורות השנתי מכניס כ־4.075 מיליארד דולר. מוצרי הנדסאות ומכונאות הן הסחורות המיוצאות החשובות ביותר, ואחריהן מוצרי-עץ (נייר, רהיטים, בתי־עץ). אסטוניה מייצאת גם מוצרי מתכת, מוצרים כימיים, מוצרי תעשייה קלה (ביגוד, הנעלה), מוצרי מזון וחומרי בניין. בין המזונות המיובאים ישנם מוצרי חלב, דובדבנים מעובדים ופראיים, פטריות והפקה טהורה אקולוגית.

33% מהייצוא הוא בצורת שירותים. אסטוניה מייצאת שירותי הובלה, תיירות, בנייה, טלקומוניקציה (עקב אירוחה את מרכזי ההתקשרות המחוזיים והבינלאומיים של חברות רבות), פיננסיים ועוד. 7% מסחורות הייצוא מיועדים ללטביה, 4% מיועדים לרוסיה, 2.5% מיועדים לארצות־הברית ו־1.8% מיועדים לאוקראינה. בנוסף, אסטוניה מייצאת לפינלנד, שבדיה וגרמניה, ובמידות קטנות יותר להונגריה, פולין, בריטניה, דנמרק והולנד.

בקרב הסחורות המיובאות לאסטוניה נמצאים מוצרי הנדסאות, מכוניות, רכבים שונים, אמצעי הובלה, חומר גולמי (דלק, מתכות, עץ וכו'), מאכלים, ביגוד ומוצרי עיצוב. כמו כן, אסטוניה מייבאת שירותים; מרביתם שירותי טיולים והובלה. הסחורות המיובאות מורכבות מ־33.5% מכונאות וציוד, 11.6% מוצרים כימיים, 10.3% טקסטיל, 9.4% מוצרי מזון ו־8.9% אמצעי הובלה. הייבוא מגיע בעיקר מפינלנד, כמו גם מגרמניה, שבדיה, איטליה, צרפת, בריטניה ודנמרק.

אסטוניה מבוקרת על ידי 3.5 מיליון תיירים בשנה(2007), רובם באים מפינלנד. כמו כן רוב התיירות הפינית מרוכזת בטאלין ורוב התיירים הפינים אינם באים להתרשם מהטבע אלא מהבארים/פאבים הרבים ומהאלכוהול הזול (בפינלנד האלכוהול יקר מאוד). אספקת סוגים שונים של שירותים – משירותים אישיים (ספרות, קוסמטיקאיות וכו') ועד לספורט ובידור – מתפתחים במהירות גבוהה. התיירות עודדה את התפתחות ענף המסעדנות והמלונאות, תיירות הפנים צוברת פופולריות גם היא.

שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות אסטוניה

אסטוניה מחולקת ל-15 מחוזות (Maakond) שונים והם:

• האריו
• היו
• אידה וירו (וירו המערבית)
• לאנה-וירו (וירו המזרחית)
• יארבה
• יוגבה
• לאנה
• פרנו
• פולבה
• ראפלה
• סארה
• טרטו
• ולגה
• ויליאנדי
• וורו

גאוגרפיה

אסטוניה היא ארץ נמוכה ושטוחה, המכסה 45,226 קילומטרים רבועים: 43,211 קילומטרים רבועים של יבשה, ו־2,015 קילומטרים רבועים של מים. לאסטוניה קו חוף רדוד וארוך לאורך הים הבלטי המסתמן על ידי אינספור מפרצים ומצרי ים לאורך 3,794 קילומטרים, יחד עם 1,520 איים המנקדים את החוף. הגדולים שבאיים הם סארמאה והיומאה. אסטוניה היא טריטוריה בה רמות מתחברות לסירוגין עם מישורים ועמקים. צורות נוף אלו, לצד צוקי אסטוניה הצפונית והמערבית, הן התכונות הבולטות יותר של אסטוניה. כמו כן, אדמתה ביצתית ובה שפלות; היא שטוחה בצפון והררית בדרום. אסטוניה מכוסה ב־1.8 מיליון הקטרים מיוערים, והאחאים בה מכסים 252,000 הקטרים. גדול אגמיה הוא פייפסי (3,555 קילומטרים רבועים), המעצב את רוב הגבול בינה לבין רוסיה.

רמות אסטוניה הן בדרך־כלל שטוחות, ותבליטן מושפע ממישורי מורנה. מראן תלוי בעיקר ביסוד הטופוגרפי. שתי הרמות הגבוהות באסטוניה הן רמת פנדיורה, המגיעה עד ל־166 מטרים מעל פני הים, ורמת הסאקאלה, המגיעה עד ל־146 מטרים מעל פני הים. לרמות המצטברות, לעומת זאת, יש טופוגרפיה הררית; מראן אינו תלוי בטופוגרפיה היסודית, אלא מושפע מגבעות ועמקים. שלוש הרמות המצטברות באסטוניה הן רמת האנג'ה, המגיעה עד ל־317 מטרים מעל פני הים, רמת אוטפה, המגיעה עד ל־217 מטרים מעל פני הים ורמת קארולה, המגיעה עד ל־137 מטרים מעל פני הים. אזורים גבוהים יותר כוללים גם רמות מסוג נוסף, בהן המשטח השטוח בדרך־כלל נחתך על ידי עמקי נהר וביטויי תכונות הקרסט. רמות מסוג זה הן הרג'ו ו-ווירו, הממוקמות באסטוניה הצפונית. שתיהן מגיעות עד ל־30-70 מטרים מעל פני הים.

המישורים מכסים עד חצי משטח אסטוניה; המישורים הגדולים ביותר נמצאים במערב אסטוניה. המישור המערבי הוא ביצתי, עם גבעות אבן-סיד המגיעות עד ל־20 מטרים מעל פני הים, מלבד לאזורים הגבוהים יותר, בהם התבליט שטוח ברובו. מישור זה מגיע לארכיפלג המערבי (גבעות קירבלה, מיהקיל סאלומאגי, סאלוורה סאלומאגי ועוד). מישורים ביצתיים מכסים יותר מחמישית שטחה של אסטוניה, ונמצאים בחלקם מערבה וצפונה לאגם פייפסי ובאגם וורסטג'ארו.

שקעים ועמקים הם חלקים אופייניים לתבליט דרום אסטוניה, שם הם מפרידים את הרמות. העמקים תלולים, ובאגניהם שוכנות שרשראות אגמים. שקע ולגה, לדוגמה, שגובהו 40-80 מטרים מעל פני הים, ממוקם בין רמות הסאקארולה והקארולה, ושקע ההרלגה, שגובהו 70-100 מטרים מעל פני הים, ממוקם בין רמות האנג'ה וקארולה. כמו כן, מאפיין נוסף של הדרום הוא שפלות גדולות, המהוות גם רמות מצטברות נפרדות.

אסטוניה המעברית, שטח מיוער וזרוע ביצות, מתפרשת מלהמה עד לטביה; ניתן להגדירה כחגורות נפרדות של יערות. חלקה הצפוני, מקרקע הרג'ו ועד רמת פנדיורה, נקרא קורבמאה; חלקה הדרומי, על המדרון המערבי של רמת סאקאלה, נקרא סומה. קרקעות אסטוניה המעברית הן קרקעות סידיות־קרחוניות בגבהי 40-70 מטרים מעל פני הים, ורמת שפלתם גבוהה. עיצובי קרח שוליים רבים – תלוליות, מורנות, תלי־קרח קטנים וצורות שפלות אחרות קמות כנגד רקע זה.

האיים הגדולים – סארמאה, היומאה ווורמסי – שוכנים למערבה של אסטוניה היבשתית. סארמאה (2,672 קילומטרים רבועים), האי הרביעי בגודלו בים הבלטי, הוא אי נמוך המשופע ביערות עצי־מחט. שפלתו שטוחה, וישנם 80 אגמים בו. היומאה (989 קילומטרים רבועים) הוא האי השני בגודלו באסטוניה. קו חופו (310 קילומטרים) שקוע, ומרבית שטחו מכוסה יערות. וורמסי (98 קילומטרים רבועים) נמצא בקרבת חוף אסטוניה הצפון־מערבי; קו חופו שקוע גם הוא. האי נמוך ושטוח, והוא מכוסה בעיקר בסבך ערער, יערות ואחאים (יערות מכסים 3\1 משטח האי).

דמוגרפיה

• מבנה גילאים:
  • 0-14: 16% (גברים: 110,452; נשים: 104,363).
  • 15-64: 67.5 (גברים: 431,493; נשים: 474,255).
  • 65 ומעלה: 16.5 (גברים: 72,819; נשים: 148,282).
• שיעור פוריות: 1.39 ילדים על כל אישה.
• שיעור פטירות: 13.27 פטירות על כל 1,000 איש.
• שיעור הגירה: 3.16- הגירות על כל 1,000 איש.
• האסטונים מהווים כ־65.3% מהאוכלוסייה, הרוסים – 28.1%, האוקראינים – 2.5%, הבלארוסים – 1.5%, הפינים – 1%, מיעוטים אחרים – 1.6%.
• דתות: הכנסייה האוונגליסטית הלותרנית, הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, הכנסייה האורתודוקסית האסטונית, בפטיסטית, מתודיסטית, אדוונטיסט יום-שביעי, קתולית, פנתקוליסטית, מילת-חיים ויהדות.
• שפות: אסטונית, רוסית, פינית ועוד.

יהדות אסטוניה

ערך מורחב – יהדות אסטוניה

אסטוניה לא הייתה חלק מתחום המושב היהודי, לכן לא ישבו בה יהודים רבים. היהודים הראשונים שקיבלו מהשלטונות של האימפריה הרוסית אישור להתיישב באסטוניה היו ברובם חיילים משוחררים של צבא רוסיה.

ברפובליקת אסטוניה העצמאית (1918-1940) זכו היהודים לאוטונומיה תרבותית, שבוטלה לאחר סיפוחה של המדינה לברית המועצות באוגוסט 1940. בין השנים 1918-1940 פעלו באסטוניה ארגונים יהודיים וציוניים רבים: מכבי, בית"ר, השומר הצעיר, קק"ל ועוד. בשנות ה-30 ביקרו במדינה מנהיגים ציוניים דוד בן-גוריון וזאב ז'בוטינסקי. באוניברסיטה בעיר טרטו פעלה אגודת הסטודנטים היהודים ובחוג לתאולוגיה נלמדו מדעי היהדות (הדת היהודית, תנ"ך והשפה העברית). ד"ר אוקו מסינג (Uku Masing), ראש החוג לתאולוגיה, הציל את אחד הסטודנטים היהודים שלו מהנאצים ובזכות זה הוכרז כחסיד אומות העולם. בכל בתי הספר היהודיים נלמדה השפה העברית ורבים מבני הנוער עלו לארץ-ישראל. יוצאי אסטוניה היו בין מקימי הקיבוצים כפר בלום ועין גב.

ב-14.06.1941 שלטונות הכיבוש הסובייטיים גירשו לסיביר כ-10,000 אזרחי-אסטוניה (רובם אנשי ציבור, אנשי עסקים, סוחרים, מורים ועורכי-דין), כולל כ-500 יהודים, אשר שרדו את השואה "בזכות הגירוש". כאשר גרמניה הנאצית פלשה לאסטוניה, ברחו רוב היהודים לשטחים הפנימיים של ברית המועצות (חלקם גויסו לקורפוס האסטוני של הצבא האדום), ואלה שנשארו (כ-1000 איש) נספו בשואה. לפני מלחמת העולם השנייה היו בתי כנסת מפוארים בערים טרטו וטאלין (זאת מלבד בתי הכנסת הקטנים שהיו בערים: נרבה, פארנו, ראקברה, ולגה, וורו וויליאנדי), אך הם נהרסו בהפצצות חיל האוויר הגרמני וחיל האוויר הסובייטי במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1974 נמצאו באסטוניה כ-5,000 יהודים. אסטוניה, לטביה וליטא היו הרפובליקות היחידות של ברית המועצות שבהן לא קופחו היהודים על ידי השלטון וזה משך למקום יהודים רבים מברית המועצות וגרם להגירתם לאסטוניה בשנות ה-70 וה-80. יהודים רבים ממוסקבה וסנקט פטרסבורג בילו את חופשותיהם בעיר-הנופש פארנו. בשנות ה-70 הבדיחה אמרה שבקיץ השפה הרשמית בפארנו היא יידיש. באותן השנים אסטוניה נחשבה לפיסת מערב-אירופה בתוך ברית המועצות.

אסטוניה הייתה עד לא מזמן למדינה היחידה באירופה בה לא היה קיים בית כנסת מסודר (אך תמיד היו מקומות ששימשו לתפילות). בשנת 2005 הונחה אבן הפינה להקמת בית הכנסת החדש בעיר הבירה טאלין בסמוך לבית-הספר היהודי ובניין הקהילה. טקס הנחת אבן-הפינה התקיים במעמד נשיא מדינת-ישראל דאז משה קצב. בית הכנסת החדש והמפואר נחנך בטקס חגיגי ב-6 ביוני 2007 במעמד הנשיא וראש הממשלה של אסטוניה, המשנה לראש הממשלה של מדינת ישראל דאז שמעון פרס (היום נשיא המדינה) והרב הראשי לישראל יונה מצגר.

תרבות

ספרות אסטונית

בשנת 1525 נדפס בגרמניה ספר התפילות הראשון, שכלל פרקים באסטונית. תרגום כתבי הקודש באסטונית נדפס בשנת 1739. בשנת 1806 נוסד העיתון האסטוני הראשון Tarto maa rahwa Näddali-Leht .למרות שהחברה הספרותית האסטונית נוסדה רק בשנת 1872, המשורר האסטוני הראשון כריסטיאן יאק פטרסון פרסם את שיריו כבר בשנות ה-20 של המאה ה-19. המשוררת הלאומית לידיה קוידולה (Lydia Koidula) פעלה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 יחד עם שורה של המשוררים והסופרים כמו קרל רוברט יעקובסון, פרידריך קולבארס ופרידריך ריינהולד קרויצוולד (Kreutzwald). בין הסופרים החשובים במאה ה־20: אנטון הנסן טמסרה (Tammsaare), אדוארד וילדה, אוסקר לוטס (Luts), פרידברט טוגלאס, גוסטב סויטס (Suits), יאן קרוס וויוי לואיק. בשנת 2005 ראה אור בארץ הספר האסטוני הראשון שתורגם לעברית - "מדינת גבול" ("Piiririik") מאת אמיל טודה (Tode) (שם העט של טינו אינפאלו (Tõnu Õnnepalu)) בסדרת "צפון" של הוצאת הקיבוץ המאוחד ובתרגום רמי סערי. בין משוררי אסטוניה שראו אור בעברית ראוי לציין את אלן ניט, יאן קפלינסקי ומרי וליסו.

ראו גם

• אסטוניאן אייר - חברת התעופה הלאומית של אסטוניה.

קישורים חיצוניים

• מידע פוליטי-חברתי מקיף על אסטוניה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• אתר תיירותי על טאלין - אתר שימושי באנגלית/רוסית עם מידע על טאלין.
  
• אתר תיירותי על אסטוניה - אתר שימושי באנגלית/רוסית עם מידע על אסטוניה.
  
• מזג האוויר באסטוניה - אתר מקומי ומדויק על מזג האוויר כולל מצלמות הממוקמות בערים.
  
• Tallinn Facts & Figures 2006

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אסטוניה

מחוזות אסטוניה
האריו · היו · אידה-וירו · יארבה · יוגבה · לאנה · לאנה-וירו · פרנו · פולבה · ראפלה · סארה · טרטו · ולגה · ויליאנדי · וורו

מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן[1] · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה[2] · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה[1] · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה[1] · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן[1] · קפריסין[2] · קרואטיה · רומניה · רוסיה[1] · שבדיה · שווייץ חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין[2] שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה [2] · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · הרפובליקה האוטונומית קרים הערות: 1. ^ חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2. ^ מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.

מדינות האיחוד האירופי
אוסטריה · איטליה · אירלנד · אסטוניה · בולגריה · בלגיה · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · יוון · לוקסמבורג לטביה · ליטא · מלטה · סלובניה · סלובקיה · ספרד · פולין · פורטוגל · פינלנד · צ'כיה · צרפת · קפריסין · רומניה · שבדיה מועמדות להצטרפות: טורקיה · מקדוניה · קרואטיה

מדינות ברית המועצות לשעבר
רוסיה - ארמניה - אוקראינה - בלארוס - לטביה - ליטא - טורקמניסטן - גאורגיה - אסטוניה - אזרבייג'אן - קזחסטן - קירגיזסטן - מולדובה - אוזבקיסטן - טג'יקיסטן

Why are we here?
All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License
This page is cache of Wikipedia. History