בובי רובסון


Free Web Hosting with Website Builder
בובי רובסון
מידע אישי
שם מלא סר רוברט ויליאם רובסון
תאריך לידה 18 בפברואר 1933 (1933-18-02, )(בן 75)
מקום לידה סקריסטון, דורהאם שבאנגליה אנגליה
תפקיד חלוץ
מועדונים כשחקן
1950-1956
1956-1962
1962-1967
1967-1968		 פולהאם
וסט ברומיץ' אלביון
פולהאם
ונקובר רויאלס		 152 (68)
239 (56)
192 (9)
- (-)
נבחרת לאומית כשחקן
1957-1962 אנגליה  אנגליה 20 (4)
קבוצות כמאמן
1968
1969-1982
1982-1990
1990-1992
1992-1994
1994-1996
1996-1997
1998-1999
1999-2004
2006-2007		 פולהאם
איפסוויץ' טאון
נבחרת אנגליה
פ.ס.וו. איינדהובן
ספורטינג ליסבון
מועדון כדורגל פורטו
ברצלונה
פ.ס.וו. איינדהובן
ניוקאסל יונייטד
נבחרת אירלנד

סר רוברט ויליאם רובסון (באנגלית: Sir Robert William Robson; נולד ב-18 בפברואר 1933) הידוע בדרך כלל כבובי רובסון הוא כדורגלן ומאמן כדורגל לשעבר שאימן מספר קבוצות אירופאיות, ואף את הנבחרת הלאומית של אנגליה.

הקריירה שלו כשחקן נמשכה קרוב ל-20 שנה, ובמהלכה הוא שיחק בשלושה מועדונים בלבד - פולהאם, וסט ברומיץ' אלביון ולזמן קצר בקבוצת ונקובר רויאלס שהתפרקה. הוא אף ערך 20 הופעות במדי נבחרת אנגליה, במהלכן כבש ארבעה שערים.

רובסון ידוע בעיקר בשל הצלחתו באימון מועדונים ונבחרות לאומיות - הוא זכה באליפויות הליגה בהולנד ובפורטוגל, זכה בגביעים נוספים באנגליה ובספרד, ואף הוביל את נבחרת אנגליה לחצי גמר מונדיאל 1990. בסוף הקריירה שלו הוא שימש כיועץ למאמנה של נבחרת אירלנד.

רובסון קיבל את דרגת ה"Knight Bachelor" בשנת 2002, והוא אף חבר היכל התהילה של הכדורגל האנגלי ונשיא הכבוד של איפסוויץ' טאון. מאז 1991 רובסון סובל מבעיות סרטן נשנות, ובאוגוסט 2008 הוא אישר את תבוסתו למחלה, ואמר "קיבלתי את מה שאמרו לי, ואני נחוש להפיק את המיטב ממה שנשאר לי. אני הולך למות במוקדם או במאוחר, אבל זה קורה לכל אחד בסוף ואני נהנתי מאוד".

תוכן עניינים

חיים מוקדמים

רובסון נולד בכפר סקריסטון שבמחוז דורהאם שבצפון אנגליה, והיה הרביעי מבין חמישה ילדים של של פיליפ וליליאן רובסון. כשהוא היה בן חודשים ספורים, משפחתו של רובסון עברה להתגורר סמוך לכפר לנגלי פארק, כאשר אביו עבד ככורה פחם. כילד הוא הרבה ללכת עם אביו לצפות במשחקיה של ניוקאסל יונייטד באצטדיון סנט ג'יימס פארק, דרך נסיעה באוטובוס או הליכה של מספר מיילים.[1]‏[2] רובסון תיאר את ג'קי מילבורן ולן שקלטון כגיבורי הילדות שלו.[2] שניהם שיחקו בתפקיד החלוץ-הצדדי, העמדה בה רצה לשחק רובסון לכשיהיה כדורגלן מקצועני. רובסון החל לשחק כדורגל עבור קבוצת "Langley Park Juniors" בבקרים מדי שבוע בהיותו בן 9, ובהיותו בן 15 הוא כבר התקדם לקבוצה עד גיל 18 של המועדון. רובסון שיחק כדורגל בכל זמן בו היה ביכולתו לעשות זאת, אך עבד במקביל גם כחשמלאי טירון בוועדת הפחם הלאומית במכרה הפחם של לנגלי פארק. במאי 1950, ביל דוגין, מאמנה של קבוצת פולהאם, ערך ביקור אישי במשק הבית של רובסון על מנת לחתום איתו על חוזה מקצועני. על אף שרובסון קיבל הצעה ממידלסבורו שהייתה קרובה יותר למגוריו, הוא העדיף את הצעתו של דוגין שהייתה מושכת יותר בשבילו, ועקב כך חתם בפולהאם ועבר להתגורר בלונדון.[3] בקבוצתו החדשה הוא שיחק כקיצוני שמאלי וחלוץ צדדי.[4] רובסון קיבל עניין גם מקבוצתו האהודה ניוקאסל, אך העדיף את פולהאם על פניה מכיוון שלטענתו לא נעשו בניוקאסל מספיק מאמצים על מנת להבטיח את חתימתו.

קריירה כשחקן

קריירת המועדונים

אף על פי שרובסון חתם על חוזה מקצועני, אביו דרש שימשיך בעבודתו המקבילה כחשמלאי. הוא בילה את משך היום בעבודות במגרש "פסטיבל בריטניה" והתאמן שלוש לילות בשבוע עם פולהאם.[5] בסופו של דבר הוא סיים את עבודותיו והקדיש את כל זמנו לכדורגל.[6]

רובסון ערך את הופעת הבכורה שלו בפולהאם בשנת 1950, שעלתה זמן קצר קודם לכן לליגה הראשונה, במשחק נגד שפילד ונסדיי.[7] הוא תיאר את פולהאם כמועדון יפה וסוציאלי, עם אתגר לזכייה באליפויות. עם זאת, הוא ופולהאם ירדו בסיום עונת 1951/52 לליגה השנייה,[8], אך רובסון חזר לליגה הראשונה ארבע שנים מאוחר יותר כאשר הוא חתם בוסט ברומיץ' אלביון במרץ 1956.[3] העברתו התבצעה עבור 25,000 ליש"ט, והייתה ליקרה ביותר בתולדות אלביון באותה תקופה.[9]

הוא ערך את הופעת הבכורה שלו באלביון בהפסד הביתי הגבוה 4-0 למנצ'סטר סיטי ב-10 במרץ 1956.[10] בעונת 1957/58 הוא היה מלך השערים של הקבוצה בליגה העליונה; הוא כבש 24 שערים, מתוכם ארבעה בניצחון 1-5 על ברנלי.[11] הוא שיחק ב-257 משחקים וכבש 61 שערים עבור וסט אלביון ברומיץ', ושימש כקפטן הקבוצה בעונות 1960/61 ו-1961/62‏.[12] עם זאת, באוגוסט 1968 הוא חזר לפולהאם, עקב חילוקי דעות עם סגן יושב-הראש של אלביון ג'ים גאונט על משכורתו.[13] המחלוקת הסוערת על שכרי המינימום והמקסימום זירזה את חברו של רובסון לקבוצה ג'ימי היל ואיגוד הכדורגלנים המקצוענים, לשכנע את רובסון לבקש את העלאת משכורתו.[14] גאונט סירב לניהול המשא ומתן על חוזהו של השחקן, ולפיכך ביקש רובסון לעזוב את הקבוצה ונמכר לפולהאם תמורת 20,000 ליש"ט בעסקה שהכפילה את שכרו.[15] זמן קצר לאחר מעברו אליה, פולהאם מכרה את אלן מולרי ורודני מארש, ועקב כך פחתו סיכוייו של רובסון לזכות בתואר משמעותי עם הקבוצה. רובסון עצמו הצהיר "בכל תקופתי ככדורגלן, לא זכיתי בדבר".[16]

על אף התעניינות בו מצידה של ארסנל,[17] והצעה לקבלת תפקיד מנהל-שחקן בסאוטנד יונייטד,[18] רובסון עזב את פולהאם בשנת 1967 וחתם על חוזה למשך שלוש שנים עם הקבוצה מקנדה ונקובר רויאלס. הוא שימש בתפקיד המנהל-שחקן בעונת 1967/68, הראשונה של הקבוצה בליגת הכדורגל של צפון אמריקה, והאמין שזה "היה סיכוי טוב מכדי להחמיץ".[3] התפקיד התברר כלא מוצלח, לאחר שרובסון עורר תרעומת בסוגייה עם החלוץ ההונגרי פרנץ פושקאש. בינואר 1968 הוא סיים את הקריירה שלו ככדורגלן, ונענה להצעתה של פולהאם לשמש כמאמנה.[19]

קריירה בינלאומית

במהלך תקופתו הראשונה בפולהאם, רובסון לקח חלק בשני טיולי שגרירות מטעם התאחדות הכדורגל, באיים הקריביים ב-1955 ובדרום אפריקה ב-1956.[20] עם זאת, הוא נכלל בסגל נבחרת אנגליה המלא רק בתקופתו בווסט ברומיץ' אלביון, עם זימונו הראשון לנבחרת בשנת 1956. מאמנו, ויק בקינגהאם, תמך בשיטת המשחק "פאש אנד ראן" שקדמה לשיטת ה"טוטאל פוטבול".[21] רובסון נפגש בנבחרת עם חברו לווסט ברומיץ' אלביון דון האו, ששימש מאוחר יותר כעוזר המאמן.[22]

רובסון ערך 20 הופעות בנבחרת אנגליה, וערך את הופעת הבכורה שלו במשחק נגד צרפת בנובמבר 1957, בו כבש שני שערים בניצחון 0-4.[23] אף על פי שהצליח בהופעתו הראשונה הוא לא שותף במשחקה הבא של נבחרת אנגליה כנגד סקוטלנד, כאשר הועדף על פניו בובי צ'רלטון.[24] עם זאת, הוא נכלל בסגל הנבחרת למונדיאל 1958 בשבדיה כאשר קדם לנאט לופטהאוס וסטנלי מתיוס, אך חזר מאוכזב משבדיה לאחר שאנגליה הודחה על ידי ברית המועצות במשחק הפלייאוף של שלב הבתים.[25]

לאחר 1958 רובסון הפך לחבר קבוע בהרכב נבחרת אנגליה, ורשם הצלחה ניכרת בתקופה שבין אוקטובר 1960 ומרץ 1961 במהלכה השתתף בשלושה ניצחונות של אנגליה, ביניהם ניצחון השיא בתוצאה של 3-9 על סקוטלנד באצטדיון ומבלי.[26] הוא נכלל בסגל הנבחרת למונדיאל 1962 בצ'ילה, אך פציעה בקרסול במהלך משחק ידידות לפני הטורניר כנגד מועדון צ'יליאני מנעה ממנו לשחק במשך רוב הטורניר. רובסון אמר "לעולם לא אשחק יותר עבור אנגליה. הקריירה שלי לא מימשה את תקוותיה".[27]

קריירה כמאמן

אימון מועדונים מוקדם

ב-1959, מאמן נבחרת אנגליה מאוחר יותר וראש אגף המאמנים בהתאחדות הכדורגל האנגלית הציע לרובסון לקחת חלק בקורס מאמנים בלילשול. רובסון ערך מאוחר יותר את הופעת הבכורה שלו כמאמן בשנת 1968 בקבוצת העבר שלו פולהאם, כנגד מקלספילד טאון, בליגת צ'שייר. פולהאם נאבקה על הישארותה עם 16 נקודות ב-24 משחקים.[28] על אף החתמתו של השחקן הצעיר מלקולם מקדונלד רובסון לא הצליח לשמור על הקבוצה מפני ירידה לליגה השנייה,[29] ועזב אותה בנובמבר[30] כאשר הקבוצה ממוקמת שמינית בליגה השנייה. הוא גילה שהוא פוטר לא על ידי המועדון עצמו, אלא כתוצאה מכותרת במודעת העיתון Evening Standard מחוץ לתחנת פוטני.

פסל בדמותו של רובסון בפורטמן רואד

הוא עבר לאיפסוויץ' טאון ב-1969, שם ביסס את מעמדו כמאמן מצליח. הוא זכה בתפקיד הפנוי במועדון מסאפוק לאחר פגישה מקרית עם מנהל איפסוויץ' טאון מוראי סנגסטר.[31] לאחר ארבע עונות בינוניות, רובסון הוביל את איספוויץ' למקום הרביעי בליגה הראשונה ואף רשם הצלחה בגביע טקסקו בעונת 1972/73.‏[32] בתשע העונות הבאות איפסוויץ' סיימה נמוך יותר במקום השישי בליגה הראשונה פעם אחת בלבד בעונת 1977/78, אך עונה זו הייתה מוצלחת עבורה עם זכייה בגביע ה-FA לאחר ניצחון במשחק הגמר 0-1 על ארסנל.[33] תקופתו של רובסון באיפסוויץ' נמשכה 13 שנים, במהלכה סיימה הקבוצה פעמיים במקום השני בליגה ואף ערכה הופעות באירופה, ביניהן זכייה בגביע אופ"א בשנת 1981 לאחר ניצחון 4-5 בסיכום שני המשחקים כנגד הקבוצה ההולנדית א.ז. אלקמאר.[34] במהלך עונתו ה-13 בקבוצה רובסון הביא לקבוצה 14 שחקנים בלבד ממועדונים אחרים, וסמך על השחקנים שפותחו במחלקת הנוער של איפסוויץ'.[4]

ב-2002, כאות הוקרה על הישגיו עם הקבוצה, פסל בדמותו של רובסון הוצב כנגד למגרשה של איפסוויץ' טאון פורטמן רואד.[35] ב-7 ביולי 2006 רובסון הוכרז כנשיא הכבוד של מועדון הכדורגל איפסוויץ' טאון.[36]

אנגליה

הישגיו של רובסון עם איפסוויץ' הביאו להצעה מהתאחדות הכדורגל האנגלית לשמש כמאמן הלאומי, והוא דחה הצעה לחוזה של עשר שנים נוספות ממנהל איפסוויץ' פטריק קובולד. ב-7 ביולי 1982, יומיים לאחר שנבחרת אנגליה הודחה ממונדיאל 1982, הוא החליף את רון גרינווד בתפקיד מאמן הנבחרת,[3] ובחר את חבר העבר שלו לקבוצת וסט ברומיץ' אלביון דון האו כעוזר המאמן הראשי שלו.[37]

מיד עם מינויו הדיח רובסון את קווין קיגן מסגל הנבחרת למשחק מול דנמרק, מה שהוביל את רובסון לחיפוי מאוהדי ניוקאסל. ב-12 בספטמבר 1983 הוא נחל את ההפסד היחיד ב-28 המשחקים המוקדמים שערך בשביל הכשרתו לתפקיד מאמן נבחרת אנגליה.[38] ההפסד, במשחק כנגד דנמרק, הוביל לכישלונה של הנבחרת האנגלית בהעפלה ליורו 1984,[39] וגרם להצעה לרובסון להתפטר ולפנות את מקומו לבריאן קלואו.[40] ההתפטרות נדחתה על ידי נשיא התאחדות הכדורגל האנגלית ברט מיליצ'יפ, ורובסון העפיל עם נבחרת אנגליה למונדיאל 1986 במקסיקו.[41]

אנגליה פתחה את התחרות בצורה רעה, והקפטן בריאן רובסון נפצע כתוצאה מהישנות של נקע עצם בכתף. רובסון שינה את טקטיקת המשחק של הנבחרת לפני המשחק האחרון של הסיבוב הראשון, ובחר את פטר בירדסלי במקום מארק הטליי כחברו לחוליית ההתקפה של גארי ליניקר. אנגליה ניצחה את שני המשחקים הבאים, נגד פולין ואורוגוואי, 0-3 והעפילה לרבע הגמר. היא הודחה ברבע הגמר בידי ארגנטינה לאחר צמד שערים של דייגו מראדונה; הראשון שבהם נודע בשם "שער יד האלוהים", והשני שנבחר ל"שער המאה" שהובקע חמש דקות מאוחר יותר.[42] רובסון לא השתכנע מטענתו של מראדונה להתערבות אלוהית:[43]

זאת לא הייתה יד האלוהים. זאת הייתה יד הרמאות. אלוהים לא יכול לעשות את זה... היום, מראדונה הוקטן בעיניי לעד

אנגליה איבדה שלוש נקודות בלבד במהלך משחקי מוקדמות יורו 1988, בתבוסה 8-0 נגד טורקיה.[39] עם זאת היא נכשלה בטורניר עצמו שנערך במערב גרמניה, והודחה כבר בשלב הבתים. היא סיימה במקום האחרון בבית ב', עם תבוסות במשחקיה מול אירלנד, הולנד וברית המועצות.[44] רובסון הושמץ על ידי העיתונות הבריטית, ולאחר תיקו במשחק ידידות כנגד ערב הסעודית, עיתון אחד דרש: "בשם אלוהים, לך",[45] לאחר שכבר פעם אחת ביקש רובסון את התפטרותו שנדחתה על ידי מיליצ'יפ.

רובסון הוביל את אנגליה למונדיאל 1990 מבלי להבקיע שער במשחק השישי במוקדמות.[46] היא שובצה בשלב הבתים יחד עם הולנד, אירלנד ומצרים.[47] כמו במונדיאל 1986, רובסון נאלץ לוותר על שירות הקפטן בריאן רובסון, שסבל מפציעה בגיד האכילס שמנעה ממנו לשחק בשלבים המאוחרים של הטורניר. אנגליה סיימה ראשונה בבית 6, לאחר שצברה 4 נקודות בשלושת משחקיה. עם זאת, התקדמותה הייתה שנויה במחלוקת. אנגליה החליפה את המערך שלה ממערך 4-4-2 המסורתי למערך הגנתי, ומספר מקורות דיווחו על התקוממות של שחקן לאחר התיקו 1-1 כנגד אירלנד.[48] רובסון הכחיש את הטענה.

אנגליה ניצחה מאוחר יותר את נבחרות בלגיה וקמרון בשלבי הנוק-אאוט, ונפגשה עם מערב גרמניה בחצי הגמר. היא הפסידה את המשחק בדו-קרב בעיטות עונשין, לאחר תיקו 1-1 בסיום ההארכה.[49] רובסון אמר לאחר מכן שהוא חושב על חצי הגמר ההוא בכל יום - מה יכול היה לעשות אחרת כדי לשנות את התוצאה המאכזבת.[3]

אימון מועדונים אירופי

לפני מונדיאל 1990 הודיעה התאחדות הכדורגל האנגלית לרובסון כי חוזהו כמאמן הנבחרת לא יחודש, מה שהוביל אותו לעבור לשמש כמאמנה של פ.ס.וו. איינדהובן ההולנדית,[3] שחיפשה מאמן מוכשר שיחדיר משמעת לסגל השחקנים. רובסון תיאר זאת כ"הלם תרבות", אך הרגיש "תחושה של הרפתקה".[50] הוא הופתע מהמשיכה של ההולנדים למשחק טקטי. הוא אמר בריאיון ל"Voetbal International": "האנגלים מקבלים את החלטת המאמן. אחרי כל משחק פה המחליפים באים ומבקרים אותי". אף על פי סכסוך מתמשך של רובסון עם רומאריו הברזילאי, זכתה איינדהובן באליפות הולנד בעונות 1990/91 ו-1991/92. עם זאת הקבוצה לא הגיעה להצלחות באירופה, ועקב כך נמסר לרובסון על שחרורו מהמועדון בסיום עונת 1991/92.‏[51]

רובסון עבר לספורטינג ליסבון ביולי 1992, כשמתורגמנו בפורטוגל היה ז'וז'ה מוריניו הצעיר, המאמן העתידי של קבוצות פורטו, צ'לסי ואינטר. רובסון הוביל את הקבוצה לסיים במקום השלישי בעונתו הראשונה בה, בשעה שהמועדון היה ב"מצב קשה". נשיא ספורטינג הוגדר על ידי רובסון כ"תותח רפוי", מאחר והחתים לעתים תכופות שחקנים ללא הסכמת המאמן.[52] רובסון פוטר בדצמבר 1994 כאשר הקבוצה הייתה במקום הראשון בליגה לראשונה מזה 15 שנים. נשיא ספורטינג סוסה סינטרה תירץ את הפיטורים בכך שהקבוצה הודחה בשלב מוקדם מגביע אופ"א, על ידי רד בול זלצבורג.[53]

תיאור דרכו של רובסון

יריבתה של ספורטינג ליסבון, פורטו, מיהרה להחתים את רובסון, ומינתה את ז'וז'ה מוריניו לעוזרו. פורטו הייתה במצב קשה בעת הגעתו של רובסון והנוכחות הממוצעת במשחקי הקבוצה הדלדלה ל-10,000. מהר מאוד הביסה פורטו את קבוצת העבר של רובסון, ספורטינג ליסבון, בגמר הגביע הפורטוגלי,[3] ובהמשך זכתה בשתי אליפויות בעונות 1994/95 ו-1995/96.[54]

הרושם של רובסון על פורטו הביא את המקומיים לכנות אותו "Bobby Five-O" - כינוי למספר המשחקים בהם ניצחה הקבוצה 0-5,[55] ורובסון חתם על חוזה מחודש בשנת 1995. הוא סבל ממלנומה והחמיץ את חמשת החודשים של עונת 1995/96, אך הצליח לשמור עם פורטו על תואר אליפות הליגה.[56]

שיחות טלפון במהלך קיץ 1996 של סגן נשיא ברצלונה ז'ואן גאספרט עם לואיס פיגו הביאו להצעת המועדון לרובסון לעבור לשורות המועדון הספרדי.[57] רובסון הצטרף לקבוצה ביולי 1996 ופעם נוספות היה ז'וז'ה מוריניו לעוזרו; רובסון התנה את מעברו של מוריניו יחד איתו לקאמפ נואו בחתימתו במועדון.[56] אחת מההחלטות החשובות של רובסון בקדנציה בת העונה שלו בברצלונה הייתה החתמו של רונאלדו תמורת 19.5 מיליון דולר,[58] שהייתה בעלת השפעה על זכייתה של הקבוצה בגביע הספרדי, הסופר קאפ הספרדי וגביע אירופה למחזיקות.[59] רובסון עצמו נבחר למאמן האירופי של עונת 1996/97 והוגדר על ידי רונאלדו כ"מאמן הטוב בעולם ללא ספק".[60]

בעונת 1997/98 עבר רובסון לשמש כג'נרל מנג'ר בברצלונה לאחר שלואיס ואן חאל מונה במקומו למאמן הקבוצה, אך הוא החזיק מעמד בתפקיד עונה אחת בלבד לפני שחתם בפ.ס.וו. איינדהובן על חוזה קצר-טווח לעונת 1998/99.[61] איינדהובן איבדה את תואר אליפות הליגה לאחר שסיימה שלישית אחרי פיינורד רוטרדאם וווילם II, אך רובסון הצליח להעפיל עם הקבוצה לליגת האלופות ביום האחרון של העונה.[62]

חזרה לאנגליה - ניוקאסל יונייטד

האוטוביוגרפיה של רובסון בשם "Farewell but not Goodbye", שהתפרסמה ב-2005

לאחר שפג תוקף חוזהו של רובסון, הוא חזר לאנגליה על מנת לקחת תפקיד טכני בהתאחדות הכדורגל האנגלית, אך לאחר הפטרותו של רוד חוליט מניוקאסל יונייטד רובסון עבר לסנט ג'יימס פארק בספטמבר 1999.[63] הוא היה מאוכזב מהשכר התחילתי שהציע לו המועדון, אך ניהל משא ומתן על עסקה של מיליון פאונד לשנה אחת.[64]

במשחק הביתי הראשון של רובסון כמאמן הקבוצה, ניוקאסל (בתחתית הליגה) פגשה את חברתה לתחתית שפילד ונסדי, והביסה אותה 0-8. בעונתו הראשונה, 1999/00, הוא הוביל את הקבוצה למקום ה-11, עם 14 ניצחונות ב-32 משחקיו.[65] מאוחר יותר בשנת 2000, לאחר התפטרותו של קווין קיגן מאימון נבחרת אנגליה, ביקשה ההתאחדות האנגלית מיושב ראש ניוקאסל פרדי שפרד לאשר לרובסון לשמש כמאמן זמני של הנבחרת, אך הבקשה נדחתה.[66] רובסון הוביל את ניוקאסל מתחתית הפריימר ליג למקום הרביעי בסיום עונת 2001/02.[67] בעונה הבאה, שבה סיימה ניוקאסל שלישית, היא הבטיחה את השתתפותה במוקדמות ליגת האלופות בפעם השנייה ברציפות. אף על פי ההעפלה למוקדמות רובסון וניוקאסל לא הצליחו להעפיל לליגת האלופות, וחזרו לשחק בגביע אופ"א בעונת 2003/04.[68]

בעונת 2003/04 סיימה ניוקאסל במקום החמישי, חמש נקודות בלבד אחרי המקום הרביעי המוביל לעלייה למוקדמות ליגת האלופות.[69]

רובסון החזיק בתפקיד מאמן הקבוצה עד ל-30 באוגוסט 2004, תחילתה של עונת 2004/05, כאשר פוטר מהקבוצה על ידי פרדי שפרד לאחר פתיחה חלשה של עונת הפריימר ליג.[70] פיטורי רובסון באו לאחר שהוא הביע את אכזבתו בעיתונות על כך שרק 5,000 אוהדים נשארו לראות את מופע הכבוד המסורתי על ידי שחקני הקבוצה בסיום העונה הקודמת.[71] עם זאת, הוא זכה להוקרה רבה מאוהדי הקבוצה.[72]

האוטוביוגרפיה שלו, שנקראה "Bobby Robson: Farewell but not Goodbye", התפרסמה בשנת 2005.[73] הכותרת מבוססת על אחד מציטוטיו בעת שעזב את התפקיד בנבחרת אנגליה: "אני כאן כדי להגיד שלום - אולי לא שלום אבל פרידה".[74] בספר הוא תקף את הנהלתו של שפרד, לא רק על כך שמידרו אותו בענייני כספים, אלא אף על שהזניחו היבטים פחות זוהרים של ניהול המועדון, כגון מגרש האימונים, ציידי כשרונות וקבוצת הנוער. מגרש האימונים של ניוקאסל הואשם מאוחר יותר על ידי גריים סונס, יורשו של רובסון, בשל פציעות רבות של שחקנים מובילים.

ייעוץ כדורגל

ב-7 ביוני 2005 סירב רובסון להצעה לשמש כמאמנה של הארט אוף מידלות'יאן, עקב רצונו להישאר בניוקאסל. ב-13 בינואר 2006, סטיב סטאונטון מונה לתפקיד מאמן הנבחרת הלאומית של אירלנד, ורובסון הוזמן לשמש בתפקיד תומך כיועץ כדורגל בינלאומי.[75] רובסון התפטר ממשרת הייעוץ שלו ב-17 בנובמבר 2007, לאחר משחקה האחרון של נבחרת אירלנד בקמפיין הלא מוצלח שלה במוקדמות יורו 2008. רובסון הוא סגן הנשיא הנוכחי של התאחדות מאמני הליגה, תפקיד שאינו מנהלי.

חיים מחוץ לכדורגל

חייו האישיים

רובסון נשוי לאליסה, ואב לשלושה ילדים: אנדרו, פול ומרק.[1]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיחדשות דיווח חדשותי בוויקיחדשות: בובי רובסון התאושש מניתוח (אנגלית)

מאז 1991 מספר פעמים אובחנה אצלו מחלת הסרטן. הוא עבר מספר ניתוחים חשובים, וב-2006 עבר ניתוח בשל גידול סרטני במוחו.[76] הייתה למחלה השפעה על עבודתו בכדורגל, לדוגמת פורטו, שכשלה בחודשים הראשונים של עונת 1995/96 בשל העדרותו של רובסון.[77] לאחר הניתוח במוחו דיווח סקיי ספורט שהייתה אצל רובסון פעולת התנגדות, שנגרמה מהתפתחות איטית של המוח, ואיבוד התחושה בצד השמאלי שלו.

ב-17 באוקטובר 2006 נחשף כי רובסון נתון בארגעה, ונסגר חוזהו כיועץ של נבחרת אירלנד. רובסון חשף ב-6 במאי 2007 רובסון גילה כי אובחנה אצלו מחלת הסרטן בפעם החמישית.[78] ב-17 במאי 2008 סיר בובי רובסון היה אורח הכבוד במשחק גמר גביע ה-FA באצטדיון ומבלי, שבו ניצחה פורטסמות' את קארדיף סיטי 0-1. הוא העניק את הגביע לקפטן המנצח, סול קמפבל.

פעולות אחרות

רובסון היה חבר בהשקת מספר מוצרים, ביניהם הופיע בסרטון הפרסומת הטלוויזיוני "Best Pub Side" של חברת קרלסברג. הוא שיחק עבור ITV במהלך מונדיאל 2006 ואליפות אירופה 2004.[79]‏[80] ב-2004, לאחר מותו של בריאן קלואו, רובסון הסביר על עמדתו לקלואו בטור אישי במגזין "FourFourTwo",‏[81] ומאז 2004 כותב עמוד שבועי עבור "The Mail on Sunday".

ב-2008 רובסון הקים קרן צדקה על מנת לסייע במאבק נגד מחלת הסרטן. מאוחר יותר הוא הודיע כי הוא נכנע לסרטן באופן סופי.[82]

פרסים

רובסון זכה במספר פרסים עבור תרומתו לכדורגל. ב-1990, בסיום שמונה שנות החוזה שלו כמאמן נבחרת אנגליה, הוא זכה בפרס ה-CBE, וב-2002 הוא זכה לדרגת ה"Knight Bachelor" - שני פרסים עבור שירותו בכדורגל.[83]

בשנת 2002 (במהלך תקופתו כמאמן ניוקאסל יונייטד), בהיותו בן 69 זכה רובסון בפרס החירות של ניוקאסל ובפרס נשיא אופ"א עבור "שירות לכדורגל".[84] הוא אף נכנס להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי ב-2003 כהוקרה על השפעתו כמאמן.[85] ב-2005, לאחר סיום תקופתו כמאמן ניוקאסל, הוא הוכרז כ"איש הכבוד" של המועדון, ומאוחר יותר תיאר זאת באוטוביוגרפיה שלו כ"רגע הגאווה בחיים שלי".[86]

רובסון זכה בפרס הוקרה מטעם "איגוד 1992 כתבי הכדורגל" בשל תרומתו הבולטת למשחק הלאומי, וב"גביע פאט בספורד" מטעם "איגוד 2001 כתבי הספורט הבריטי" עבור הישגיו הבולטים. ב-2005 הוא קיבל פרס עבור הישגיו בחיים מטעם הממלכה המאוחדת, ואף זכה בתואר "אישיות השנה הבינלאומית" בשנת 2006. ב-9 בדצמבר 2007, בהיותו בן 74, רובסון זכה בפרס "אישיות השנה בספורט" של ה-BBC כאות הוקרה על "תרומתו כמאמן וכשחקן בקריירה שנמשכה למעלה מ-50 שנה".[87]

ב-5 במאי 2008, במהלך חגיגות יום השנה ה-30 לזכייתה של איפסוויץ' טאון בגביע ה-FA בשנת 1978, רובסון קיבל את פרס החירות של איפסוויץ'.[88]

סטטיסטיקות אימון

ביצועים בכל מועדון

קבוצה מתאריך עד תאריך משחקים ניצחונות הפסדים תיקו אחוז ניצחונות
אנגליה פולהאם ינואר 1968 נובמבר 1968 36 6 21 9 16.7
אנגליה איפסוויץ' טאון ינואר 1969 אוגוסט 1982 709 316 220 173 44.6
אנגליה  אנגליה 1982 1990 95 47 18 30 49.5
הולנד פ.ס.וו. איינדהובן 1990 1992 76 52 7 17 68.4
פורטוגל ספורטינג ליסבון 1992 1994 59 34 12 13 57.6
פורטוגל פורטו 1994 1996 120 86 11 23 71.7
ספרד ברצלונה 1996 1997 58 38 8 12 65.5
הולנד פ.ס.וו. איינדהובן 1998 1999 38 20 8 10 52.6
אנגליה ניוקאסל יונייטד ספטמבר 1999 אוגוסט 2004 255 119 72 64 46.7

תארים

תואר קבוצה שנים
גביע טקסקו איפסוויץ' טאון 1973
גביע ה-FA איפסוויץ' טאון 1978
גביע אופ"א איפסוויץ' טאון 1981
גביע ראוז אנגליה 1986, 1988, 1989
גביע האתגר האנגלי אנגליה 1991
אליפות הולנד פ.ס.וו. איינדהובן 1991, 1992
הגביע הפורטוגלי פורטו 1994
אליפות פורטוגל פורטו 1995, 1996
גביע המלך הספרדי ברצלונה 1997
גביע אירופה למחזיקות גביע ברצלונה 1997

לקריאה נוספת

  • Time On The Grass ‏(1982), בובי רובסון ISBN 0213168456
  • Bobby Robson: An Autobiography ‏(1990), בובי רובסון ISBN 0091744997
  • Football Against the Enemy (פרק 11; 1996), סימון קופר ISBN 0753805235
  • High Noon: A Year at Barcelona ‏(1997), ג'ף קינג ISBN 1852276339
  • Bobby Robson: An Englishman Abroad ‏(1998), בובי רובסון ובוב האריס ISBN 0330369857
  • Sir Bobby Robson: Living the Game ‏(2004), בוב האריס ISBN 1841882445

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Daily Mail, Sir Bobby: My fight against cancer, 5.05.2007
  2. ^ 2.0 2.1 BBC Sport, Robson: Dream to manage Newcastle, 30.09.1999
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 ESPN, Sir Bobby Robson
  4. ^ 4.0 4.1 BBC Tyne, Sir Bobby : Ten Facts
  5. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p20
  6. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p21
  7. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p24
  8. ^ Soccerbase, Final 1951/1952 English Division 1 (old) Table
  9. ^ Robson. "Tales From The Riverbank", Farewell but Not Goodbye, p29
  10. ^ Matthews, Tony (2005). The Who's Who of West Bromwich Albion. Breedon Books, pp202–203. ISBN 1-85983-474-4
  11. ^ Matthews, Tony (2007). West Bromwich Albion: The Complete Record. Breedon Books, p. 172 & 292. ISBN 978-1-85983-565-4
  12. ^ McOwan, Gavin (2002). The Essential History of West Bromwich Albion. Headline, pp252–253. ISBN 0-7553-1146-9
  13. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p39
  14. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, pp39–40
  15. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p40
  16. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p43
  17. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p44
  18. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p61
  19. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, pp64–65
  20. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p24
  21. ^ Robson. "La-di-dah", Farewell but Not Goodbye, p31
  22. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, pp33–35
  23. ^ Newcastle United F.C, Managers - Sir Bobby Robson
  24. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, pp48–49
  25. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p53
  26. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p54
  27. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, pp58–60
  28. ^ Soccerbase, Final 1967/1968 English Division 1 (old) Table
  29. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p66>
  30. ^ Fulham F.C, Bobby Robson
  31. ^ Robson. "The Last Corinthians", Farewell but Not Goodbye, p72
  32. ^ Pride of Anglia.com, Bobby Robson
  33. ^ BBC Sport, 1978 - Osbourne's year, 10.05.2001
  34. ^ UEFA, Ipswich thankful for Thijssen, 2.01.2006
  35. ^ BBC Sport, Sir Bobby Robson statue unveiled, 16.07.2002
  36. ^ BBC Sport, Ipswich president role for Robson, 6.07.2007
  37. ^ West Bromwich Albion F.C, Don Howe, 16.05.2007
  38. ^ EnglandFootballOnline.com, Matches in Which Bobby Robson Was In Charge of England
  39. ^ 39.0 39.1 The Football Association, England's Euro record
  40. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p110
  41. ^ ESPN, The time is now, 24.05.2006
  42. ^ BBC Sport, World Cup history - Mexico 1986, 4.05.2006
  43. ^ Robson. "A left hook", Farewell but Not Goodbye, p116
  44. ^ The Football Association, 1988 European Championship
  45. ^ BBC Sport, English football's elder statesman, 21.08.2000
  46. ^ englandfootballonline.com, England in World Cup 1990 Final Tournament
  47. ^ planetworldcup.com, World Cup 1990 - Match schedule
  48. ^ BBC Sport, Sven's toughest test?, 16.06.2004
  49. ^ BBC Sport, World Cup history - Italy 1990
  50. ^ Robson. "On the road", Farewell but Not Goodbye, p146–47
  51. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p150–53
  52. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p153–54
  53. ^ Newcastle United F.C, Sir Bobby Robson
  54. ^ footballderbies.com, SPORTING LISBON - PORTO
  55. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p160–61
  56. ^ 56.0 56.1 BBC Sport, Tactical masters fight for glory, 26.04.2005
  57. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p168
  58. ^ Sports Illustrated, Fast facts on Ronaldo
  59. ^ FC Barcelona, Managers - Bobby Robson (1996-97)
  60. ^ BBC Sport, Ronaldo praises Robson, 25.02.2003
  61. ^ BBC Sport, Bobby Robson returns to PSV, 16.04.1998
  62. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p185
  63. ^ BBC Sport, Robson takes Newcastle hotseat, 3.09.1999
  64. ^ Robson. "Going home", Farewell but Not Goodbye, p190
  65. ^ rsssf.com, England 1999/2000
  66. ^ findarticles.com, Football: FA Warned: Hands off our Bobby, 15.10.2000
  67. ^ fchd.btinternet.co.uk, FA Premier League 2001-2002
  68. ^ The Guardian, Newcastle pay price of failure | Football | The Guardian
  69. ^ Nufc.premiumtv.co.uk, 2003/2004 | Newcastle United | nufc.co.uk | Matches | Tables
  70. ^ BBC Sport, Newcastle force Robson out, 30.08.2004
  71. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p257
  72. ^ squarefootball.net, PREMIERSHIP: Sir Bobby Robson, Newcastle United, 1999-2004
  73. ^ Amazon.co.uk, Farewell But Not Goodbye (Hardcover)
  74. ^ nufc.com, Newcastle United Football Club - Bobby Quotes (#16)
  75. ^ BBC Sport, Republic appoint Staunton as boss, 13.01.2006
  76. ^ Robson. Farewell but Not Goodbye, p151–53
  77. ^ BBC, Robson discharged from hospital, 7.08.2006
  78. ^ Sporting Life, ROBSON FIGHTING CANCER AGAIN
  79. ^ Sunday Mirror, Football World Cup 2002: Gibbering Gazza's right on target with long, 23.06.2003
  80. ^ BBC Sport, Reasons to be cheerful, 14.06.2004
  81. ^ Four Four Two Magazine - Magsite.co.uk Magazine Subscription Offers Forum
  82. ^ BBC News, Sir Bobby launches cancer charity
  83. ^ BBC News, Sir Bobby Robson receives knighthood, 21.11.2002
  84. ^ Newcastle United F.C, Newcastle United F.C. History - Bobby Robson
  85. ^ English Football Hall of Fame Profile
  86. ^ Robson. "Hello and goodbye", Farewell but Not Goodbye, p294
  87. ^ BBC Sport, Robson wins BBC achievement award, 8.12.2007
  88. ^ BBC News, Sir Bobby given freedom of town, 5.06.2008

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: בובי רובסון
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בובי רובסון