בונדסליגה
- ערך זה עוסק בליגת הכדורגל הבכירה בגרמניה. אם התכוונתם לליגת הכדורגל הבכירה באוסטריה, ראו הבונדסליגה האוסטרית.
בכדורגל הגרמני, הבונדסליגה (בגרמנית: הליגה הפדרלית) היא הליגה הגבוהה ביותר המרכזת בתוכה את המועדונים המובילים בגרמניה המתחרים על התארים הלאומיים. המושג גם קיים בכדורגל האוסטרי (הבונדסליגה האוסטרית) והוא מתייחס לליגה בה משחקים המועדונים הבכירים באוסטריה.
גרמניה התחילה מאוחר יחסית את שיטת הליגה הבכירה, בניגוד למדינות אחרות. הבונדסליגה הוקמה בשנת 1963, ובמשך השנים עברה שינויים ופיתוחים. צורת הארגון והמבנה של הליגה ממשיכה להתפתח גם בשנים אלו.
תוכן עניינים |
קבוצות הבונדסליגה כיום
- איינטרכט פרנקפורט
- אנרגי קוטבוס
- ארמיניה בילפלד
- באייר לברקוזן
- באיירן מינכן
- בורוסיה מנשנגלדבך
- בורוסיה דורטמונד
- בוכום
- הופנהיים
- האנובר 96
- המבורג
- הרטה ברלין
- וולפסבורג
- ורדר ברמן
- קלן
- קארלסרוהה
- שאלקה 04
- שטוטגרט
סקירה כללית
הבונדסליגה מחולקת לשתי ליגות, הראשונה, והבכירה בגרמניה, נקראת "הבונסדסליגה הראשונה" או בקיצור "הבונדסליגה". הליגה השנייה נקראת "הבונדסליגה השנייה". כל הקבוצות המשחקות בליגות הללו הן מקצועיות ומאורגנות. שאר הקבוצות, המשחקות בליגות מתחת לליגה השנייה נחשבות לקבוצות חובבניות. הבונדסליגה השנייה נוצרה בשנת 1974 כאשר לפניה הייתה מתחת לבונדסליגה הראשונה ה"רג'יונל-ליגה". מבין הליגות שמתחת לליגה השנייה ה"רג'יונל-ליגה" היא אולי היחידה שסופגת מעט מהמקצועיות של הליגות העליונות בגלל ירידתן של קבוצות בכל עונה מהליגה השנייה אליה.
רוב הליגות הנמצאות מתחת לליגה השנייה מחולקות למחוזות. לדוגמה: ה"רג'יונל-ליגה", הנמצאת מתחת לליגה השנייה מחולקת למחוזות צפון ודרום וה"אובר-ליגה", הליגה הרביעית בגרמניה, מחולקת לתשעה אזורים לפי מדינות או אזורים אורבניים מרכזיים. החלוקה למחוזות עברה שינויים עם הזמן לפי מספר הקבוצות מכל אזור במדינה ולא לפי חלוקה עיוורת. בתחילת שנות ה-90 עברה הליגה השינויים מספר בגלל התנאים השונים שנוצרו בגרמניה שאחרי האיחוד וכן מהאינטגרציה של שתי הנבחרות הלאומיות של כל אחת מהמדינות שאוחדו יחד.
כל קבוצה המשחקת בבונדסליגה חייבת באישור לשחק אחרת היא תורד לאחת הליגות האזוריות. על מנת לקבל אישור שכזה על הקבוצה להיות בעלת תקציב מוסדר ולעמוד במספר סטנדרטים קבועים מראש.
כמו בכל מדינה אחרת, ישנם מספר יתרונות בהשתתפות בבונדסליגה והם:
- אחוזי צפייה גדולים הולכים לשידורי משחקי הבונדסליגה מלכל ליגה אחרת.
- מספר האוהדים של קבוצות בבונדסליגה הראשונה גבוה בהרבה מבליגות נמוכות, לדוגמה, מועדון ממוצע בבונדסליגה משיג כ-30,000 אוהדים, פי שניים ממועדון ממוצע בליגה השנייה ופי כמה מקבוצה בליגה השלישית ומטה.
- בזכות הפרסום והיוקרה של ההשתתפות בבונדסליגה קל יותר לקבוצות להשיג ספונסרים שונים.
- בזכות ההשפעות הכלכליות של ההשתתפות בבונדסליגה קל יותר לקבוצות המשחקות בה להביא שחקנים מוכשרים, גם מחוץ לגרמניה, לשחק בקבוצה מה שעוזר להישגים ולאחר מכן לרווחים.
מהבנודסליגה יצאו מספר מועדונים מפורסמים ברמה הבינלאומית דוגמת באיירן מינכן, שאלקה 04, ורדר ברמן, בורוסיה דורטמונד ובאייר לברקוזן המשחקות כולן נכון להיום בבונדסליגה הראשונה.
למרות זאת, קבוצת המבורג היא בעלת התואר הנחשב של הקבוצה היחידה ששיחקה בבונדסליגה מאז הקמת הליגה בשנת 1963.
בתום כל עונה, שלוש הקבוצות שנמצאות בתחתית הליגה הראשונה יורדות בעונה שלאחר מכן לליגה השנייה בעוד ששלוש הקבוצות הטובות ביותר בליגה השנייה עולות בעונה שלאחר מכן לליגה הראשונה.
משחקי הליגה נמשכים בין חודש אוגוסט ועד סוף חודש מאי כאשר ישנה הפסקת חורף בין אמצע דצמבר לסוף ינואר.
היסטוריה
הימים הראשונים
מועדוני ספורט מקומיים היו קיימים עוד לפני תחילת המאה ה-20 אך התחזקו בסוף המאה ה-19 עם הקמת מועדונים אזוריים ששילבו מספר סוגי ספורט, ביניהם כדורגל שהיה תחום ספורט נפוץ באותם הימים בגרמניה.
בתחילה לא הייתה ליגה אחת מסודרת אלא מספר ליגות אזוריות וחובבניות בעיקרן. בליגות אלו, הקבוצות שהיו מגיעות לראש הטבלה בליגה המקומית היו משחקות משחקי הצלבה בין הליגות השונות על מנת לזכות בגביע הארצי הכולל. ב-28 בינואר 1900 הוקמה התאחדות הכדורגל של גרמניה בלייפציג והיו חברות בה 86 קבוצות כדורגל מרחבי גרמניה. התחרות הלאומית המוכרת הראשונה נערכה בשנת 1903 והאלופה הייתה מועדון הכדורגל לייפציג (שמאוחר יותר הפך ללוקומטיב לייפציג בגרמניה המזרחית) שניצחה במשחק הגמר את מועדון הכדורגל פראג בתוצאה 2-7 במשחק שנערך בהמבורג ב-31 במאי.
ההתאחדות הגרמנית הרשתה גם לקבוצות מחוץ לגרמניה להשתתף בליגה בתנאי שהם היו מורכבות מבחינה אתנית מגרמנים (וזו הסיבה שמועדון הכדורגל פראג, מועדון מצ'כוסלובקיה, שיחק בליגה זו). כאשר התאחדות הכדורגל הגרמנית הצטרפה לפיפ"א בשנת 1904 קבוצות מחוץ לגרמניה לא הורשו לשחק יותר בליגה המקומית.
בין השנים 1903 ו-1944 הקבוצות הזוכות זכו בגביע ויקטוריה לאלופות שנתרם על ידי נסיך פרוסיה. הגביע היה אמור תחילה להינתן לאלופת הכדורגל ולאלופת הרוגבי במדינה אך לבסוף הוחלט להעניקו לאלופת הכדורגל בלבד, בעיקר עקב התחזקות מעמד הכדורגל ביחס לרוגבי. משחקי ליגה לא שוחקו בשנת 1904, במהלך מלחמת העולם הראשונה בין השנים 1914 ו-1918 ולאחר מלחמת העולם השנייה בשנים 1944-1946.
הקבוצה האחרונה שזכתה בגביע ויקטוריה לאלופות הייתה ס.צ. דרזדן שניצחה את מועדון הכדורגל של חיל האוויר הגרמני, "לופטוואפן אס.וי. המבורג" באולימפיסטדיון בברלין בתוצאה 0-4 בסוף עונת 1943/44. בזמן מלחמת העולם השנייה, נעלם הגביע. הגביע נמצא לאחר מספר שנים בכספות של מזרח גרמניה לאחר שנלקח מהעיר דרזדן שהייתה באותה עת חלק מגרמניה המזרחית. הגביע הוחזר להתאחדות הכדורגל הגרמנית. באותה עת כבר הוחלף הגביע ב"צלחת האליפות" שנוצרה בשנת 1949.
בשנת 1919 היו בגרמניה 15,000 שחקנים רשומים ובשנת 1932 כבר היו בגרמניה למעלה ממיליון שחקנים רשומים. נשיא התאחדות הכדורגל הגרמנית באותה עת, פליקס לינמאן, הציע להקים ליגה אחת לאומית ולא לשמור על החלוקה האזורית שהייתה נהוגה עד אז. הרעיון באותו זמן נדחה על הסף וקם לתחייה רק מספר שנים לאחר מכן, עם הקמת הבונדסליגה בשנת 1963.
הכדורגל ברייך השלישי
עם עליית הנאצים לשלטון, היו ניסיונות להתערב בכל תחומי החיים, כולל הספורט והכדורגל הגרמני. רוב האיגודים הספורטיביים והקבוצות הוצאו מהליגות השונות ובמקומם קמו מועדונים שמומנו על ידי המפלגה הנאצית. על מנת להצטרף למועדון שהיה תחת התאחדות הכדורגל הגרמנית, היה על המועמד לקבל שתי המלצות מאנשים שאינם מרקסיסטים. התאחדות הכדורגל איבדה באיטיות את עצמאותה והפכה ל"הארגון לחינוך הפיזיקלי של הרייך השלישי".
תחת שלטון הנאצים נערך שינוי מקיף בכל הרכב הליגה ובמבנה שלה. בין השאר, נאסרה השתתפותם של יהודים ובני מיעוטים שונים בארגוני ספורט כאלו או אחרים תחת התאחדות הכדורגל של הרייך השלישי. הליגה חולקה ל-16 מחוזות שונים בשיטת סידור שנמשכה עד לשנת 1945. בשנה זו, עם נפילת גרמניה הנאצית, שונה הרכב הליגה. לפני עליית הנאצים לשלטון, בשנצ 1933 התחרו 600 קבוצות על הזכייה בתואר האליפות. השלטון שינה את המצב, ומספר הקבוצות ירד ל-170 קבוצות בלבד. כתוצאה מכך, הוגדלה התחרותיות בזכייה באליפות. טורניר הגביע הגרמני הומצא בשנת 1935, והקבוצה הראשונה שזכתה בו הייתה פ.צ נירנברג.
גם הצעדים במישור המדיני השפיעו על הכדורגל. לדוגמה, עם כיבוש חבל הסאאר צורפו לגרמניה קבוצות הכדורגל מהחבל שהיו באותה עת בליגה הצרפתית השנייה ומטה. קבוצות אלו הצליחו להגיע להישגים גבוהים יותר מאשר שהגיעו בצרפת, ובכך הגדילו את התחרות בגרמניה. עם הכיבושים השונים של גרמניה וצירופי הטריטוריות צורפו גם מועדוני כדורגל רבים מאוסטריה, מצ'כוסלובקיה, מאלזס-לוריין, מלוקסמבורג וממערב פולין. לאחר האנשלוס, שאיחדה את אוסטריה עם גרמניה, זכתה קבוצת הכדורגל האוסטרית ראפיד וינה בגביע בשנת 1938 וכן באליפות גרמניה בשנת 1941.
במהלך המלחמה שימש הכדורגל להעלאת המורל הלאומי ומספר גדול של קבוצות היו של לוחמי חיל האוויר הגרמני, של האס אס או של חלקים אחרים בצבא גרמניה. קבוצות רבות אחרות נתמכו על ידי גופים אלו. המשחק האחרון שהתקיים ברייך הגרמני נערך ב-23 באפריל 1945 והוא הסתיים בניצחונה של פ.צ. באיירן על מינכן 1860 בתוצאה 2-3. פחות משלושה שבועות לאחר מכן גרמניה נכנעה ללא תנאי ומשחק הכדורגל נפסקו עד לשנת 1946.
התקופה שלאחר המלחמה והקמת הבונדסליגה
לאחר המלחמה, כשגרמניה הייתה תחת כיבוש בעלות הברית אף ארגון, כולל ארגון ספורט, לא הורשה לפעול בכלל. בשנת 1946 הורשו ארגוני ספורט בלבד שלא היו בעלי זיקה פוליטית כזו או אחרת להפעיל קבוצות כדורגל ומספר מועדונים חודשו. הליגה החלה לפעול בעונת 1946/47 על בסיס אזורי ובשנת 1948 זכתה באליפות גרמניה פ.צ. נירנברג באליפות הראשונה לאחר חידוש המשחקים בגרמניה בניצחון 1-2 על פ.צ. קייזרסלאוטרן.
מאז שנת 1946 כל קבוצה שניצחה לא זכתה בגביע ויקטוריה לאלופות בגלל שבתוך המהומה שלאחר המלחמה נעלם הגביע ולכן כל הקבוצות שזכו נרשמו על הגביע החדש, שנקרא "צלחת הסלט" בגלל צורתו שניתן לאלופה בכל שנה. הגביע הגרמני חזר לפעולתו רק בשנת 1953 עם ניצחון של רוט-וייס אסן.
בשנות ה-50 גבר הקריאות להקמת ליגה מקצועית לאומית בעיקר בגלל הקמת ליגות שכאלו במדינות אחרות באירופה ובכך ששחקנים גמרנים מהקבוצות החובבניות שהיו בגרמניה היו עוזבים את גרמניה לשחק בקבוצות הטובות באירופה. הקריאות גם קיבלו את תמיכתו של מאמן הנבחרת הלאומית שתמך ברעיון בטענה שהדבר יעזור לא רק לקבוצות הגרמניות אלא גם לנבחרת הלאומית.
למרות זאת, נבחרת גרמניה הצליחה לנצח את נבחרת הונגריה בגמר מונדיאל 1954 והייתה הנבחרת הראשונה שכל שחקניה משחקים בקבוצות "חובבניות". בניצחון במונדיאל נקרא "הנס של ברן" ונחשב להישג גדול לכדורגל הגרמני. באותה עת חבל הסאאר היה מחוץ לתחום גרמניה והיה תחת שליטת צרפת עד שהועבר לידי גרמניה מאוחר יותר והייתה קיימת נבחרת סארלנד שהייתה הנבחרת הלאומית של החבל עד לאיחודו עם גרמניה. נהחבתר סאארלנד הייתה טובה יחסית ובשלב הבתים סיימה לפני נבחרת נורבגיה ואחרי נבחרת מערב גרמניה.
באותו הזמן, במזרח גרמניה, הוקמה ליגת הכדורגל של מזרח גרמניה וכן התאחדות הכדורגל של מזרח גרמניה בשנת 1950.
ההפסד של הנבחרת הלאומית בתוצאה 1-0 נגד נבחרת יוגוסלביה בצ'ילה במונדיאל 1962 היה הקש ששבר את גב הגמל שגרם להקמת הליגה הגרמנית. הליגה הוקמה בדורטמונד ב-28 ביולי 1962 והעונה הראשונה בה הייתה עונת 1963/64. הליגה הוקמה לפי מבנה הפרמייר ליג באנגליה שהוקמה ב-1888.
באותה עת היו חמש ליגות-על שחולקו לפי מחוזות-צפון, דרום, דרום-מערב וברלין. מזרח גרמניה הייתה נפרדת והקבוצות בה שיחקו בצורה נפרדת. 46 קבוצות ניסו להעפיל לליגה החדשה שהוקמה אך רק 16 העפילו אליה בעונה הראשונה בה התקיימה. בשנת 1965 גדל מספר הקבוצות ל-18.
הקבוצות שהעפיל לבונדסליגה היו:
- ממחוז צפון: איינטרכט בראונשוויג, ורדר ברמן, המבורג
- ממחוז מערב: בורוסיה דורטמונד, פ.צ. קלן, מיידריך ס.ו., פראובן מונסטר, שאלקה 04
- ממחוז דרום-מערב: פ.צ. קייזרסלאוטרן, פ.צ. זארבריקן
- מחוז דרום: איינטרכט פרנקפורט, קארלסרוהר, פ.צ. נירנברג, מינכן 1860, שטוטגרט
- מחוז ברלין: הרטה ברלין
שנות ה-60 וה-70
הליגה החדשה פגשה מהר מאוד את המוני האוהדים שהיו באים למשחקי הקבוצות החשובות במדינה. אף קבוצה לא הצליחה לבסס את עצמה בראית הטבלה בשנות ה-60 - בשבע אליפויות בשבע השנים שמהקמת הליגה ועד לשנת 1970 בכל עונה זכתה אלופה אחרת בתואר. בעונת 1965/66 ראתה הליגה קבוצה חדשה שעלתה אליה בשם באיירן מינכן ובעונת 1968/69 הקבוצה זכתה באליפות הראשונה שלה בדרכה להיות המועדון החזק ביותר בגרמניה אי פעם.
בשנות ה-60 גם התרחש המאורע המוזר ביותר שנראה בבונדסליגה. רישיונה של הרטה ברלין נלקח ממנה בעונת 1964/65 בגלל שעברה על חוקי השכר של ההתאחדות הגרמנית ולכן הורדה לליגת-מחוז ברלין (מתחת לבונדסליגה עדיין התנהלו ליגות לפי מחוז). הסיבה לעבירה על חוק השכר הייתה ניסיון נואש בברלין למשוך שחקנים לברלין בעת שנבנית חומת ברלין והיה מתח של המלחמה הקרה באוויר בברלין. הקבוצות שהיו באותה עת החלשות בטבלה, קארלסרוהר ושאלקה 04 ניסו לקבל את מקומה של הרטה ברלין ולא לרדת לליגות האזוריות. באותה העונה הוחלט להגדיל את מספר הקבוצות בליגה הראשונה ל-18 במקום 16 כפי שהיה נהוג. במצב שכזה היו אמורות לעלות שתי קבוצות מהליגות האזוריות על מנת להגדיל את מספר הקבוצות בליגה. בגלל לחצי המלחמה הקרה ובגלל הכבוד לבירה לשעבר של גרמניה, ברלין, הוחלט להעלות קבוצה ממחוז ברלין במקומה של הרטה ברלין. לכן, הוחלט על העלתה של טסמניה 1900 ברלין לליגה הראשונה במקומה של הרטה אך הצעד, שנראה תחילה נכון, התברר כטעות גדולה שכן הקבוצה לא הייתה מוכנה כלל לליגה הזאת והציגה את העונה הגרועה בכל הזמנים של קבוצה כלשהיא בבונדסליגה.
נבחרת מערב גרמניה הופיעה עוד פעם אחת בשנות ה-60 בגמר גביע העולם בכדורגל, במונדיאל 1966 שם הפסידה לנבחרת אנגליה בתוספת הזמן משער שמהווה עד היום שאלה באשר לקיומו.
בשנות ה-70 נתגלה בכדורגל הגרמני סקנדל גדול בבונדסליגה כאשר היה חשד שמנג'ר קבוצת קיקרס אפנבאך, הורסט גרגוריו קנלאס מכר משחקים נגד קבוצות אחרות. הפרשייה נקשרה גם לקבוצות פ.צ. קלן, שאלקה 04, ארמיניה בילפלד והרטה ברלין. מספר שחקנים לא הורשו יותר לשחק וקבוצת ארמיניה בילפלד איבדה את כל הנקודות שהרוויחה בעונת 1971/72 וירדה לליגה האזורית שלה בתום העונה.
בשנות ה-70 גם החלה התחזקות של הכדורגל הגרמני. זה התחיל בזכייה של נבחרת מערב גרמניה במונדיאל 1974 וכן שלוש זכיות רצופות של באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (בשנים 1974, 1975 ו-1976) וכן זכייה של בורוסיה מנשנגלדבאך בגמר גביע אופ"א בשנת 1975. בעונת 1977/78 החלו קבוצות כדורגל בבונדסליגה להביא שחקני כדורגל מחוץ לגרמניה כדי לחזק את ההרכב.
בשנות ה-70 הבונדסליגה כבר החלה להישלט על ידי מעצמות כדורגל שונות. בורוסיה מנשנגלדבאך הייתה הקבוצה הראשונה שהצליחה להגן על התואר בעונת 1970/71. באיירן מינכן נהייתה הקבוצה הראשונה שזכתה בשלוש אליפויות רצופות בעונות 1971/72, 1972/73 ו-1973/74. בורוסיה מנשנגלדבאך השוותה בשלישיית אליפויות משלה לאחר מכן. לאחר אליפויות בודדות של פ.צ. קלן והמבורג זכתה באיירן מינכן שוב בתואר ובכך השוותה עם בורוסיה מנשנגלדבאך את ארבע האליפויות בעשור אחד.
משנות ה-80 ועד היום
בשנות ה-80 החלה נסיגה במספר הצופים שהיו מגיעים למשחקי הכדורגל. כך לדוגמה במשחק ממוצע בעונת 1977/78 היו מגיעים למשחק 26,000 צופים בעוד שבמשחק דומה בעונת 1985/86 היו מגיעים רק כ-17,600 צופים. הסיבות העיקריות לדבר זה הן התפתחות החוליגניות והנאו-נאצים. הליגה גם החלה להיחלש בגלל חוסר רצון של שחקנים לשחק בגרמניה בעיקר בגלל הכר הגבוה שהיו זוכים לו שחקנים בסרייה א' באיטליה השכנה וכן בגלל חוזקתה של באיירן מינכן שמספר קבוצות כבר החלו להתייאש מהסיכויים לזכות באליפות כנגד באיירן מינכן.
אך בסוף שנות ה-80 השתפר המצב לטובה משתי סיבות. הראשונה היא שהכדורגל הגרמני זכה לזכויות שידור בטלוויזיה הגרמנית, מה שעזר לפיתוח הבונדסליגה. הסיבה השנייה הייתה איחוד גרמניה ועם התווספות הקבוצות ממזרח גרמניה גדלה התחרות ועם גדילת התחרות גדל הרצון של השחקנים לשחק בגרמניה ולא לעזוב לליגות שכנות.
בשנת 1991, שנה לאחר איחוד גרמניה צורפה התאחדות הכדרוגל של מזרח גרמניה להתאחדות הכדורגל של גרמניה. הקבוצות המזרח-גרמניות שולבו בכל הליגות השונות לפי המבנה שהיה נהוג לפני כן מכיוון שלפני האיחוד הוכן השטח לאיחוד המצופה עם מועדונים נוספים מהחלק המזרחי. בגלל האיחוד גדל מספר הקבוצות בבונדסליגה בעונת 1991/92 ל-20 במקום 18 בגלל כניסתן של שתי קבוצות ממזרח גרמניה, דינמו דרזדן והנסה רוסטוק. בעונה שלאחר מכן חזר מספר הקבוצות בבונדסליגה ל-18 קבוצות כאשר דינמו דרזדן הצליחה להישאר בעוד שרוסטוק ירדה לבונדסליגה השנייה. הקבוצות היחידות שהצליחו להגיע להישגים כלשהם בבונדסליגה ממזרח גרמניה לשעבר היו לייפציג ופ.צ. אנרג'ייה קוטבוס בעוד ש-6 קבוצות ממזרח גרמניה שיחקו בבונדסליגה השנייה.
בתחילת עונת 1995/96 החלו בבונדסליגה לאמץ את שיטת הניקוד החדשה שהחלה להיות נהוגה בשאר אירופה שלפיה קבוצה שמנצחת במשחק זוכה ב-3 נקודות ולא ב-2 כפי שהיה נהוג לפני כן. סיבה זו גרמה למאמץ רב יותר של המאמנים והשחקנים לזכו במשחקים ובכך להגדיל את להשיג פער מקבוצות אחרות יותר בקלות מבעבר.
מאז תחילת שנות ה-90 הבונדסליגה זכתה למספר רב של אוהדים שהיו פוקדים את משחקי הליגה. הסיבה האפשרית היא זכייתה של נבחר גרמניה במונדיאל 1990 ולאחר מכן ביורו 1996. לקבוצות באותה עת גם ניתן חופש גדול יותר באשר למיסחור הקבוצה והשחקנים שבה.
מאז הקמת הבונדסליגה ב-24 באוגוסט 1963 שיחקו בבונדסליגה 49 קבוצות שונות. על מנת לחגוג את חגיגות ה-40 שנה לקיומה של הבונדסליגה שוחק משחק ראווה ב-24 באוגוסט 2003 בין המבורג, שנודעה בכך שהייתה הקבוצה היחידה שמעולם לא ירדה ליגה מהבונדסליגה, לבין קבוצת באיירן מינכן שנחשבת לקבוצה הדומיננטית ביותר בכל הזמנים בגרמניה ואשר זכתה בעונה לפני כן באליפותה ה-17 במספר.
העניין הציבורי בשחקנים הגרמנים גבר בשנת 2006 כאשר גרמניה אירחה את מונדיאל 2006 בארצה.
בעונת 2005/06 זכתה באיירן מינכן לראשונה בדאבל כאשר זכתה באליפות הבונדסליגה וגם בגביע הגרמני באותה העונה.
השתתפות מועדונים גרמנים בתחרויות אירופיות על פי מיקומן בטבלה
- מקומות ראשון ושני בטבלה - השתתפות בטוחה בשלב הבתים בליגת האלופות אוטומטית
- מקום שלישי - הקבוצה משחקת בשלב ההעפלה השלישי של ליגת האלופות כאשר אם היא ניצחה היא מעפילה לשלב הבתים בליגת האלופות ואם הפסידה נכנסת לגביע אופ"א
- זוכת הגביע הגרמני - משחקת בגביע אופ"א עם תלות במיקום בטבלה בסוף העונה:
- אם הקבוצה כבר התקבלה לליגת האלופות, הקבוצה שהפסידה לה בגמר תזכה בכרטיס לגביע אופ"א
- אם שתי הקבוצות שהעפילו לגמר הגביע הגרמני כבר זכו בכרטיסי העפלה לליגת האלופות מקבלת גרמניה כרטיס נוסף לגביע אופ"א ואז הקבוצה המדורגת שישית בליגה מקבלת כטיס לגביע אופ"א
- מקומות רביעי וחמישי: מעפילים לגביע אופ"א אוטומטית
- מקומות 16-18: יורדים לבנודסליגה השנייה
- קבוצה אחת המסיימת במקום השישי זוכה לשחק בסיבוב ה-3 של האינטרטוטו. במקרה שהמקום השישי זוכה גם הוא בכרטיס לגביע אופ"א, המקום השביעי זוכה לשחק בסיבוב השלישי של האינטרטוטו.
קישורים חיצוניים
 הבונדסליגה, עונת 2008/09 |
||
|---|---|---|
|
| ליגות הכדורגל של אירופה (אופ"א) | ||
|---|---|---|
|
Why are we here?
All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License
This page is cache of Wikipedia. History