ביו דיזל
ביו-דיזל הוא דלק ביולוגי המיוצר משמנים צמחיים כתחליף לדיזל המחצבי. הוא יכול להיות מופק משמן צמחי (סויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים ועוד) או להיות ממוחזר משמן טיגון ואף משומן בעלי חיים. בתהליך ההפקה הגליצרול (גליצרין) מוצא באופן כימי מהשמן.
מנוע הדיזל הראשון, שהומצא בידי רודולף דיזל, בשנת 1892 הונע באמצעות שמן בוטנים.
ביו-דיזל פועל על כל מנוע דיזל, מבלי צורך לעשות בו כל שינוי מבני, וכן לצורך הסקה ביתית. ניתן להשתמש בכל יחס של עירוב בין ביו-דיזל לדיזל רגיל, וכן להשתמש בביו-דיזל בלבד. תערובת מעורבבת של ביו-דיזל ודיזל רגיל נקראת B20 כאשר מדובר ב-20% ביו-דיזל והשאר דיזל רגיל וזוהי התערובת הרגילה שבשימוש. לעומת זאת כאשר רוצים להשתמש ב-100% ביו-דיזל ("B100"), יש צורך להחליף חלק מצנרת ואטמי הדלק העשויים גומי ניטרילי לחומרים עמידים יותר מכיוון שביו-דיזל תוקף גומי זה. השקעה זו אינה גדולה ומשתלמת בטווח הרחוק למי שמתכנן להשתמש בביו-דיזל לאורך זמן.
ביו-דיזל אינו דליק, אינו רעיל, מתפרק ביולוגית במהירות ומחירו נמוך משל בנזין או סולר. בניגוד לשימוש בדלקים רגילים, שריפת ביו דיזל תורמת אך מעט דו תחמוצת הפחמן לאטמוספירה שכן הצמחים מהם מיוצר השמן צורכים דו תחמוצת הפחמן בתהליך הפוטוסינתזה ועל כן התרומה הכוללת לגזי החממה קטנה לפחות ב-80% מזו של דלק מחצבי. מידת התרומה של דו תחמוצת הפחמן לאטמוספירה תלויה בתהליך היצור שעשוי לכלול שימוש במתנול המופק מנפט גולמי וכן שימוש באנגיה לתהליך היצור עצמו. כמות המזהמים הנפלטים בתהליך השריפה של ביו-דיזל נמוכה באופן משמעותי מדלקים כגון בנזין או סולר.
הביו-דיזל מופק מצמחים שהמגבלה היחידה היא שטחי גידולם, לעומת הדלקים המחצביים שכמותם מוקצבת והם מתכלים ונתונים לשליטה של מדינות מועטות, שני דברים שמעוררים סכסוכים ואף מלחמות, כמו גם זיהום אוויר בפחמן דו-חמצני, תופעת הגשם החומצי וזיהום האוקיינוסים. עודפי הביקוש לביו-דיזל יצרו בתורם עליית מחירים אשר הצדיקה התמקדות בגידולים חקלאיים לטובת ייצור ביו-דיזל. תופעה זו הקטינה את היקפי ייצור המזון העולמי ותרמה משמעותית למשבר מזון חמור בשלהי 2008.
מחקרים מראים כי שימוש בביו-דיזל מפחית את הבלאי במנוע, אפילו אם הביו-דיזל מעורב בדיזל רגיל, וכן משפר את ביצועי המנוע. עם זאת, לא ניתן לאחסן ביו-דיזל למשך יותר משנה אחת. מגבלה נוספת של הביו-דיזל היא הנעה בטמפרטורות נמוכות מכיוון שהצמיגות של השמן עולה, בעיה שניתן לפתור באמצעות התקנת מכשור מיוחד לקדם-חימום או מהילת השמן בסולר.
באירופה נמכרים בשנה (2003) 1.9 מיליארד ליטרים של ביו-דיזל, ואילו בארצות הברית נמכרים 56.8 מיליון ליטרים בשנה. מחיר ליטר של ביו-דיזל בארצות הברית הוא כיום (אמצע 2004) כחצי דולר. בברזיל ניתן לבקש בתחנות הדלק את הביו-דיזל לצד אתנול שמופק מקנה סוכר.
המצב בישראל
גם בישראל השימוש בשמנים בכמויות גדולות זול מאשר השימוש בסולר. לדוגמה, מחיר שמן סויה בכמויות גדולות עשוי להגיע ל-3.5 שקלים לליטר (2005) בעוד שהסולר עלה כ-7 שקלים לליטר(2008). עלות ייצור ביו-דיזל משמן צמחי נקי היא כ-1 ש"ח לליטר. עלות הייצור משמן טיגון משומש היא כ4 שקלים לליטר.
בישראל ניתן לרכוש ביו-דיזל בצורה מסחרית. החברה הראשונה העוסקת בייצור מסחרי של ביו-דיזל היא "גרין-בי" (GreenBe). בנוסף, מספר מדריכים מעבירים סדנאות להכנת ביו-דיזל על ידי מיחזור שמן בישול משומש. רוב המתעניינים בסדנאות עושים זאת ממניעי חיסכון ולא ממניעים אידאולוגיים-סביבתיים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Biodiesel Crimea
- ביו-דיזל - הכן בעצמך
- סיכום (בעברית) של סדנא להכנה ביתית של ביו-דיזל
- ארגון ביודיזל
- ארגון נוסף של הביודיזל
- על ביו-דיזל, באתר ynet
- ביו דיזל מתוך אתר "פעולה ירוקה"
- שימוש בביו דיזל בקיבוץ חפציבה, אתר nrg
- סיבות לשימוש בביודיזל (אנגלית)
- הכנה ביתית של ביודיזל , באתר גרין-בי
| מוצרי דלק | |||
|---|---|---|---|
|
Why are we here?
All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License
This page is cache of Wikipedia. History