הצבא האדום
|
|||||||||||||||
הצבא האדום הוא הכינוי של צבאה של ברית המועצות (השם המלא עד שנת 1946 הוא הצבא האדום של הפועלים והאיכרים - Рабоче-Крестьянская Красная Армия או בר"ת PKKA; אחרי 1946 נודע באופן רשמי בשם "הצבא הסובייטי"), שהיה אחד הזרועות בכוחות המזוינים של ברית המועצות. הצבא האדום נקרא כך, בגלל צבע דגלו. הצבא האדום הוקם על ידי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בהנהגת טרוצקי לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, בתקופת מלחמת האזרחים הרוסית, כדי להילחם בקבוצות המתנגדים הידועים כ"הצבא הלבן". הצבא האדום נלחם במלחמת האזרחים הרוסית, במלחמה הפולנית - סובייטית, במלחמת החורף, במלחמת העולם השנייה, השתתף בדיכוי המרד בהונגריה, המרד המזרח גרמני והמרד בצ'כוסלובקיה. כמו כן, השתתף הצבא האדום במלחמת אפגניסטן ובמספר מלחמות ועימותים נוספים. את הצבא ניהל מטה כללי הידוע בכינויו "סטאבקה". הצבא האדום החליף את שמו מאוחר יותר ב"הצבא הסובייטי" אך המשיך להיות ידוע כהצבא האדום.
תוכן עניינים |
הצבא האדום במלחמת האזרחים
במלחמת האזרחים הבולשביקים לחמו נגד הלבנים, פלישות של בעלות הברית וה"ירוקים". הירוקים היו קבוצות שלא הזדהו לא עם השלטון הישן ולא עם השלטון החדש והיו בעקרון קבוצות עבריינים או קבוצות אנרכיסטיות דוגמת הצבא השחור של נסטור מכנו. בהתחלה המצב של הקומוניסטים היה עגום, היות שהם שלטו רק על מוסקבה, סנקט פטרבורג (לאחר מכן לנינגרד) והאזור הסמוך לערים אלו. למזלם, הכוחות הלבנים היו מפוצלים והתיאום ביניהם היה דל. מצב זה אפשר לבולשביקים לרכז את מירב המאמץ תחילה נגד החזית המזרחית בפיקודו של קולצ'ק ולאחר מכן נגד החזית הדרומית, היכן שפעל הגנרל דניקין. כתוצאה מפיצול זה הלבנים הפסידו. הפלישות הזרות לא היו מסוכנות כי מעצמות אירופה היו במצב קשה לאחר מלחמת העולם הראשונה.
הצבא האדום בין שתי מלחמות עולם
בתקופה זו הרוסים שקדו על מיכון הצבא והכנסת דוקטרינות לחימה שיתאימו לרוח הזמן. הצבא האדום גדל וקיבל תקציבי ענק. למשל מספר הטנקים שהיו לרשות הרוסים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה שווה למספר הטנקים בכל המדינות האחרות גם יחד. לצד נסיונות המיכון הגדולים לא צויד הצבא בכמות מתאימה של משאיות, טרקטורים וסוסים וכתוצאה מכך כושר הניידות שלו היה מוגבל למדי.
בנוסף לכך סטלין חשש שהגנרלים יפילו אותו ולכן ערך טיהורים שבמהלכם כמעט כל הקצונה הבכירה ודרג הביניים של ברית המועצות, סך הכול כ-35,000 קצינים בכירים ובינוניים הוצאו להורג. ההוצאות ההמוניות להורג גרמו לקיפאון במחשבה הצבאית בגלל החשש של הקצינים להתבלט מעל האחרים. הקיפאון בטקטיקה ובמחשבה החופשית והעדר אימון ראוי גררו אחריהן את התבוסות הקשות בתחילת מלחמת העולם השנייה.
הצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה
המלחמה הגיעה לברית המועצות בפלישתם של הנאצים במסגרת מבצע ברברוסה ב-22 ביוני 1941. כך נפתחה החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.
למלחמת העולם השנייה הצבא האדום הגיע ללא מפקדיו, וגרוע מכך המפקדים שכן שרדו פחדו להביע את דעתם. המצב היה עגום עד כדי כך, שלא נשאר לצבא האדום כמעט ציוד מלחמתי כאשר הלחימה הגיע עד מוסקבה. למרות זאת, הרוסים התעשתו והצליחו להדוף את הגרמנים בקרב מוסקבה. כך נגמרה שנת 1941, כשהגרמנים שולטים כמעט בכל השטח שבין קו מוסקבה-לנינגרד ודרומה והגבול המדיני של ברית המועצות.
לאחר כניסתה של רוסיה למלחמת העולם השנייה, שהרוסים התייחסו אליה כהמלחמה הפטריוטית הגדולה הרוסים הצליחו לגייס 29,574,900 חיילים חדשים בנוסף ל-4,826,907 בשירות בתחילת המלחמה. מביניהם נהרגו כ-8,668,400 איש.
ארגון הצבא האדום
הצבא האדום אורגן ביחידות אופרטיביות עצמאיות - דיוויזיות. כמה דיוויזיות (בדרך כלל, 2-4) התכנסו לקורפוס וכמה קורפוסים (בדרך כלל, 2-4) היו ארמיה. כמה ארמיות (בדרך כלל, 2-4) היוו "חזית".
המונח המקביל באנגלית הוא "קבוצת ארמיות". היו גם בריגדות ויחידות עצמאיות אחרות, אך מספרן ירד עם הזמן.
כאמור, היחידה העצמאית העיקרית הייתה דיוויזיה. היו מספר סוגים עיקריים (סוגים נוספים לא היו בשימוש נרחב):
- דיביזיית רגלים (קלעים בטרמינולוגיה הרוסית)
- דיביזיית פרשים
- דיביזיית צנחנים
- דיוויזיה ממוכנת
- דיביזיית שיריון - ההבדל העיקרי בין דיביזה משורינת לממוכנת הוא במספר וסוג הטנקים. דיביזיית שיריון הייתה חזקה יותר.
- דיוויזיה הררית
-
- מספרי החיילים, המשאיות וסוסים בטבלה הם מקורבים
- המספרים נכונים לשנת 1941. בהמשך הם השתנו עקב האבדות בחזית
| הרכב הדיוויזיות השונות | |||||||
| מפרט | חי"ר | שריון | פרשים | ממוכנת | צנחנים | הררית | |
| חיילים | 14,500 | 11,000 | 9,000 | 11,500 | 10,000 | 9,000 | |
| טנקים | 16 | 375 | 64 | 275 | 0 | 0 | |
| כלי רכב משורינים | 13 | 95 | 18 | 73 | 0 | 0 | |
| תותחי שדה | 34 | 4 | 24 | 16 | 36 | 32 | |
| האוביצרים | 44 | 24 | 8 | 28 | 12 | 0 | |
| מרגמות | 150 | 45 | 64 | 72 | 168 | 60 | |
| נ"ט | 54 | 16 | 30 | 48 | 6 | ||
| נ"מ | 12 | 12 | 20 | 8 | 8 | ||
| משאיות | 700 | 1500 | 1700 | 200 | 200 | ||
| סוסים | 3000 | 7500 | 2000 | 3000 | |||
פרט לכוחות שהיו למפקד החזית בדיוויזיות השונות היו עתודות מטכ"ל שהיו בפיקוד הישיר של הסטאבקה וניתנו למפקד החזית לצורך השלמת המשימה. הרוסים קראו לזה "עוצבות עצמאיות", למשל דיביזיית חי"ר העצמאית מספר 34. בדרך כלל, לגדודים ולאוגדות לא היו שמות ייחודיים והם נבדלו במספרם. בדרך כלל המספר ציין את תאריך ההקמה היחסי. ככל שהמספר היה נמוך יותר, כך היחידה הייתה ותיקה יותר. היו יוצאים מהכלל, אך הם היו מעטים.
הצי היה חלש יחסית ועיקר כוחו היה בצוללות. לא נעשה כמעט כל שימוש ב-150 צוללותיו של הצבא האדום כיוון שהגרמנים מיקשו את הנמלים הרוסיים בתחילת המלחמה.
הצבא האדום לאחר מלחמת העולם השנייה
בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, עסק הצבא האדום בעיקר בהתעצמות אסטרטגית לקראת אפשרות של סכסוך מזוין מול ארצות הברית ונאט"ו, וכן כתוצאה בלתי נמנעת של מירוץ החימוש הגרעיני.
מבחינה מספרית היה זה הצבא הגדול בעולם, ותחומי היתרון המסורתיים שלו על פני המערב היו: כמות הטילים הבליסטיים, צוללות משוכללות במספר רב, כמות הטנקים במזרח אירופה וכמות קני הארטילריה.
ראו גם
- צבא הפדרציה הרוסית
- עיטורי צבא הפדרציה הרוסית
- עיטורי הצבא האדום
- דרגות הצבא האדום
- מקהלת הצבא האדום
- דרגות הצבא הרוסי
- טנקים רוסיים וסובייטיים
Why are we here?
All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License
This page is cache of Wikipedia. History